כאשר אנו שומעים חדשות וקוראים עיתונים אנו מזדעזעים בכל פעם מחדש. אין יום בלי מקרי אונס, התעללות מינית, תקיפות ותאונות. נדמה לנו שזו גזירת גורל וכך אנו מתייחסים לזה. כלומר, אנו נפעמים ומופתעים ולאחר מכן שבים לשגרה. הפושעים נעצרים, נחקרים, משוחררים, חוזרים לסורם, וחוזר חלילה.
לגבי תאונות צריך לשים יותר לב ולהיות מודעים למצב. אבל לגבי מקרי אונס יש הרבה מה לעשות. צריך ללמד במוסדות החינוך מה הם הטרדה מינית, תקיפה מינית, אונס, מעשה סדום, ולחדד את ההבדלים ביניהם. צריך לחסום את השירות לשירותי פורנו לילדים מתחת לגיל 18.
הגיע הזמן שקרימינולוגים יערכו מחקר אשר יבדוק אחת ולתמיד מהו מקורן של תופעות האלימות שבעקבותיו יציעו אנשי החינוך רעיונות לפתרון הבעיות.
אני מודע לכך שיש שתי קבוצות של אנשים: הקבוצה הראשונה היא קבוצה של אנשים נורמטיביים המעוניינים לפרוק את יצרם (כפי שטען הפסיכואנליטיקן זיגמונד פרויד), ובגלל שאין להם איפה לעשות כן הם פותחים בתגובה במעשי אלימות. הקבוצה השנייה היא קבוצה אלימה של אנשים אשר יש להם בעיה שמסיבה כלשהי הם אינם מטפלים בה, וגם המדינה לא מעודדת אותם לטפל בבעיה זו (מה שהופך אותה שותפה לעבירה).
ואני תוהה במה אשמים הילד, הילדה והתינוק שפדופילים מורשעים מסתובבים בחוץ ומסכנים את חייהם, במה אשמה הבחורה שהגבר רוצה רק לפרוק את יצרו ואין לו מקום מוסדר לכך. (אני לא מדבר על כך שישנן נשים שמעלילות על גברים מסיבה כזו או אחרת והן צריכות להיענש על כך.) ולכן הגיע הזמן לקחת את העניינים לידיים ולטפל בהם לפני שנהפוך להיות גן-עדן לעבריינים.
