מדינה שלמה אוהבת לשנוא את יגאל עמיר. למה? ככה. כל פעם שעולה שמו לכותרות, בהקשר זה או אחר, נפתחת התחרות ולתחרות קוראים: "מי שונא יותר?", זה מעין משחק אסוציאציות כזה - רק תגיד 'יגאל עמיר' ותראה כמה קצף וארס יתפרצו החוצה.
מה לא אמרו עליו? באיזה כינויים עוד לא כינו אותו? איזה מיתות משונות טרם איחלו לו? אם תקרא לו 'יגאל עמיר' סתם, עוד עלולים לחשוד בך שהפכת לאחד מתומכיו. אתה חייב לצרף לפחות 2 כינויי גנאי כדי לצאת ידי חובת גינוי, בעיקר אם אתה ימני או דתי. "המתועב והנאלח", המומלצים ביותר.
את החיוך שלו כולם הכי שונאים. מה זה שונאים? לפחות כמו השפם של היטלר, כמו השפה התחתונה של ערפאת, כמו הטורבן של בן-לאדן. איך הוא מעיז לחייך? איך הוא מעיז בכלל לחשוב להינשא ולגדל ילדים, אחרי מה שהוא עשה? איך הוא בכלל נושם, הנבלה? שיגיד תודה שאנחנו נותנים לו לחיות ולא מוציאים אותו להורג כמו איזה מחבל. אה... בעצם... אנחנו לא מוציאים מחבלים להורג...
רוצים לחנוק אותו, להרעיב אותו למוות, לתלות אותו בכיכר העיר (כיכר רבין, כמובן) לתת לו להירקב בכלא (אפילו יש חוק מיוחד בשביל זה וגם הנשיא אמר), רוצים... רוצים... אח, אילו רק היה לי אותו בידיים הוא היה מתחרט על הרגע שנולד... אנחנו יודעים שרצח הוא רצח הוא רצח וגם מי שרצח את בתו או את אשתו או אפילו סתם עובר אורח ברחוב הוא רוצח, אבל זה משהו אחר...
מה קרה לכולם?
זה הצליח, על זה אי אפשר להיתווכח. אני לא יודע מי בדיוק הראש הגאוני שחשב על הקמפיין הזה, אבל הוא הצליח. בלי להיכנס לנושא מרובה השאלות, "מי רצח את רבין?", הקמפיין שנעשה לאחר מותו, הצליח ובגדול. היום כל דרדק יודע שרבין נרצח על-ידי איש ימין-דתי-קנאי-חשוך-מתנחל (הוא לא היה מתנחל, נכון, אבל ברור שהאידיאולוגיה אותה ינק וכו' וכו'...), ולו בגלל רצונו לעשות שלום. ברור לכל ולד ממעי אימו שאילו רבין היה חי היום, היה השלום מפוזר ברחובות ארצנו ולא אברי גוף מרוטשים מפיצוץ האוטובוס האחרון.
לפני כשלוש שנים, בחנוכה, נסעתי במונית בירושלים. הנהג הדליק את הרדיו ושמענו דיווח על פיגוע גדול (בושתי ונכלמתי אך אינני זוכר איזה). הנהג קילל בשקט ואמר לי ברצינות - "אם רבין היה חי, זה לא היה קורה". אמרתי לו - "אתה יודע, הטרור הזה לא התחיל אחרי שרבין מת, הוא התחיל תוך כדי כהונתו כראש ממשלה וכנראה בשל מדיניותו". הנהג השתכנע תוך חצי דקה בערך. הוא הרי ידע את זה. אבל התקשורת, התקשורת...
אז למה אוהבים לשנוא את יגאל? יגאל עמיר הוא סמל. לא מצד הימין, כמובן, אך השמאל רוצה שהוא יהיה סמל שלילי. כל ויכוח ימין-שמאל שמתעורר, נכנס איכשהו רצח רבין: "אל תשכחו מי רצח ומי נרצח" וכאלה. לשמאל מאוד נוח לקשר את יגאל עמיר עם כל איש ימין דתי, ואז ממילא השנאה שמופנית כלפיו היא אותה שנאה שרוצים להפנות כלפי כל הצד הימני-דתי בארץ. שנאה גלויה זה לא מנומס, אז עושים את זה דרך דמות שקל לשנוא. כך אפשר גם להלך אימים על הציבור בארץ, שהרי אם הוא השתמש בנשק בשל מחלוקת פוליטית, חכו מה יעשו המתנחלים כשיבואו לפנות אותם מהבית והדרך מכאן לדה-לגיטימציה קצרה מאוד. השמאל שמח שיש לו את יגאל עמיר והוא לא היה מוותר עליו בשום פנים ואופן.
אני לא אוהב את יגאל, והוא גם לא כל כך מעניין אותי. אך את מטעני השנאה שבתוכנו אני שומר גם לאוייבים אחרים שהשמאל שכח מזמן איך שונאים.
נהוראי דן, אלול תשס"ד
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
