בשבועות האחרונים, התקשורת ובעיקר השמאלנים והמתיפיפים למינהם, לא מפסיקים לדון בשאלה: האם הנשיא קצב צריך לצאת לרמאללה או לא.
אני מנסה למצוא כמה סיבות לכך:
הטענה העיקרית שלהם היא שהנאום יביא להפסקת אש "הודנה" - ולתת לפלשתינים סולם לרדת ממנו. אז למי שעד עכשיו לא הספיקו השיחות של שמעון פרס בדהניה, בואו של מיטשל, בואו של טנט, בואו של שגריר גרמניה אחרי הפיגוע בדולפינריום, האיחוד האירופי, לחץ של מצרים וירדן, האיום של ארה"ב ועכשיו גם בואו של הגנרל (בדימ.) זיני, מי שלא הספיק לו כל זה כדי להבין שהיו להם מספיק הזדמניות לרדת ולהפסיק את האש, ומאמין שנשיא מדינת ישראל יצליח לעשות את מה שהעולם כולו כשל בו, שוגה.
האם החמאס והג'יהאד, שעד כה סירבו לערפאת עצמו ולעולם כולו, מחכים רק לנשיא מדינת ישראל - שהם כל כך אוהבים - כדי להפסיק את האש? זה לפעמים כל כך מקומם לראות את דן שילון וכל הצוות שלו יושבים ודנים בזה כאילו אנחנו לא בסדר, אנחנו לא נותנים להם הזדמנויות וכל השמאל תולה בזה תקווה.
רוב השמאל שרובו אנשי אקדמיה, פרופסורים ואנשי רוח, נופלים שולל פעם אחרי פעם באשליות ובמלכודות של ערפאת, מתי הם יפסיקו להאשים את הממשלה ויטענו כנגד הרשות? מה צריך לקרות כדי שהם יבינו שעם ערפאת לא יכול ליהיות שלום? לפעמים זה נראה שגם אם ערפאת יצא בגלוי בטלוויזיה ויגיד: "אני לא רוצה שלום אני רוצה מלחמה", הם יגידו שצריך לדבר ושיש סיכוי לשלום.
למה בכלל הנשיא קצב צריך להביא להפסקת האש לכמה שבועות כמו שטוענים כולם?? והאם מוסד הנשיאות צריך להתערב בפוליטיקה?
אנחנו צריכים להפסיק את האש ולא לכרות בריתות עם החמאס והג'יהאד. הרי בהפסקה זו אנחנו נסוגים והם מתחמשים ומתכננים את הפיגוע הבא. אם ניכנס לשטח A כדי לעצור אותם בעודם מתכננים, יגידו שאנחנו יזמנו את הפסקת האש והדלקנו את השטח. אם נבקש מהרשות לעצור אותם, הם לא יעשו כלום, והתוצאה, נתפוצץ ברחובות ובקניונים.
לדעתי, הממשלה הכריזה על ערפאת כלא רלוונטי, והגיע הזמן שהתקשורת תקבל את ההחלטות האלה ותפסיק לסובב את החצי הריק של הכוס לפרצוף של האזרחים. ערפאת צריך וחייב להפסיק את התמיכה שלו בארגוני הטרור, לעצור פעילים, לחקור אותם ולהגיע לשולחיהם ולפרק לגמרי את ארגוני הטרור מנשקם, ולא דיבורים של קצב או ערפאת ימנעו מהם להתחמש, אלא מעשים בשטח.
אבל ההוזים באשליות חושבים, שאם קצב ינאם אז כל העם הפלשתיני ילך לים וישליך את נשקו, ואז יהיה כיף חיים לחיות במזרח התיכון החדש.
ואני שואל: למה לתת להם הזדמנויות מדיניות, במקום לנצל את ההזדמנות שכל העולם לצידנו וכל העולם נגד טרור כדי לדרוש הפסקה מוחלטת של פיגועים ופירוק האירגונים מנשקם? לא לשבוע מהנאום של קצב, אלא לתמיד. שלום אי אפשר לעשות עם טרוריסטים.
מה יקרה אם נדבר איתם, ונעשה שלום, וניתן להם שטחים ושלל מתנות, כשהם לא מכירים בזכותינו לחיות כאן??
הם יירו בנו ויטבחו אותנו משטחים האלו, אבל לא יהיה שלום ולא יהיה שקט. אז אולי צריך סולם לאותם שמאלנים שירדו ויבינו שקיומינו כאן מעל הכל, ויסתכלו ויבינו מי העומד מולנו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
