איווט נפל בפח

סידרת גילויים מדהימה, שרב הציבור אפילו לא עמד עדין על משמעותה, אישרה את החשד שמשטרת ישראל ביצעה האזנות סתר ותימללה שיחות פרטיות שניהלו אישים כמו בנימין נתניהו, אריאל שרון, אביגדור ליברמן והאזינה כנראה גם לח"כים נוספים.

שני דברים לא נסתרו מהעין הציבורית:

- האחד - שרב ה"מואזנים" (אם לא כולם) שייכים לצד ימין של המפה הפוליטית;

- השני - שקיים יסוד לטענה שפרקליטות המדינה ידעה על המתרחש והיא מעורבת בו עד צוואר.

הביסוס לכך:

לפני כשנה, כשנחשף הדבר בעיתון גלובס, הודיעה הפרקליטות שאין כל אמת בטענות ושבכלל לא בוצעו ההאזנות הללו. עכשיו, כשהוכח שהן נעשו גם נעשו, מיהרה הפרקליטות לטעון שהיה כל הזמן אישור משפטי והיה צידוק ענייני לעשיית המעשה.

עולה החשש שהפרקליטות אינה דוברת אמת: כי אם בהתחלה הכחישה שנעשה בכלל מעשה ההאזנה וטענה שהפרקליטות לא היתה מעורבת - אז מי נתן בזמנו למשטרה את הגושפנקא המשפטית לעשותו?

קשה גם להאמין שבכירי המשטרה, בכירים ככל שיהיו, יעזו להאזין בסתר לשיחותיהם של ראשי ממשלה בעבר ולשיחות מועמדים לממשלה ולכנסת, ללא "ברכת הדרך" והסכמה של בכירי הפרקליטות.

לכאורה התשובה לשאלות מי ידע, מי יזם, מי היה מעורב ומי אישר את המעשים החמורים הללו, יכלה להינתן לנו בקלות: כל מה שהתבקש פה היה מינוי של "קצין חוקר" נמרץ, שהיה מעיין במסמכים המצויים בכספות המשטרה וגובה עדויות (באזהרה) מכל החשודים והמעורבים.

סביר להניח שלאחר שבועיים של חקירה כזו, כבר היינו יודעים את האמת בפרשה (וגם במחיר מתן חסינות לחוקר הרוסי שפוצץ את הפרשה ונמלט מהארץ).

לכאורה גילוי הפרשה הזו היה הרגע הגדול של אביגדור ליברמן: כל טענותיו מזה שנים כנגד פרקליטות המדינה, הן על רדיפה אישית והן על רדיפה פוליטית, הן על התנכלות מכוונת נגד הימין והן על הפרות חוק וניצול לרעה של סמכויות, יכלו להבחן עכשיו, ובפומבי, לאורה של פרשה זו. יסכים עימי הקורא: מנגנון המדינה, אם הוא עושה שימוש בהאזנות סתר לנבחרי הציבור הלגיטימיים (ועדיין יש בחירות דמוקרטיות בישראל) הוא מנגנון חושך המסכן את הדמוקרטיה וחותר תחת אושיותיה.

יוזכר שבארה"ב - על פחות מזה נשיא מכהן הודח מתפקידו (וכמעט גם הלך לכלא - לולא חנינה מהירה שארגן לו יורשו).

לכאורה, זה יכול היה להיות גם הרגע הגדול של בנימין נתניהו, מי שטען שנים רבות כנגד המתרחש בפרקליטות המדינה ובמשטרה. זה יכול היה להיות גם הרגע הגדול של דודי אפל, שמצא עצמו "מואזן" בהאזנות סתר שנמשכו שנתיים ומחצה (!!), כשכל המתבונן בפרשה זו (ויודע שאפל לא מוגדר כמנהיג החמאס), אינו יכול שלא לזכור שאפל מרבה לדבר בטלפון בעיקר עם בכירי הליכוד (והימין בכלל).

נוכח הגילויים החדשים והדרישה הציבורית לחקור את הפרשה, נזעקו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה: תחילה הם הודיעו שלא נמצא דבר (תוך יום?) . אח"כ הודיעו שלא בוצעה עבירה (??), ולבסוף הציעו שהם (...) "יבדקו" את הפרשה.

שרי הממשלה לא נפלו למלכודת הזו. רובם מנוסים דיים בכדי לזכור מה זה "בדיקת פרקליטות" ומה אמינותה. לכן הם דרשו חקירה עצמאית.

כאן "התנדב" מבקר המדינה לבדוק את הפרשה. (מעניין מי מאחורי הקלעים פנה אליו מלכתחילה ומי הגה את מעורבותו). הממשלה, בטיפשותה, הסכימה להצעה.

זו המלכודת אליה נפל אביגדור ליברמן, וזו השגיאה שעשו כל מי שרצו בחקר האמת: כי למבקר המדינה אין סמכויות בחוק לניהול חקירה בחשדות שהינם חשד לעבירות פליליות.

זאת ועוד: מבקר המדינה אינו מצוייד, לא בכלים ולא בנסיון הנדרש, בכדי לחקור את המשטרה ואת הפרקליטות. מול גופים אלה נדרשים חוקרים אמיתיים - וזה לא הפקידים המרובעים של משרד מבקר המדינה. בדיעבד מסתבר שמבקר המדינה גם לא התבקש באמת לחקור, כי הוסכם שהוא יגיש רק "חוות דעת" בפרשה - מה שנקרא "שיכתוב ביקורת"....

וזהו הסצנריו הצפוי עכשו ב"חקירה" שיקיים מבקר המדינה:

המבקר יבקש מכל המעורבים בפרשה שיעבירו אליו בכתב את גירסתם ואת המסמכים שברשותם (הוא לא "תופס" מסמכים. אין לו אפילו שום מושג איך עושים זאת). אח"כ הוא יבקש מכולם תגובות לשאלות שישאל. אח"כ הוא יתכתב איתם (וכולם יתכתבו עם כולם, ולכולם יהיו יועצים משפטיים צמודים - ולכן משום מכתב אי אפשר יהיה להוכיח כלום). המבקר גם יאלץ (זה החוק, מה לעשות) להראות לכל חשוד מראש מה יש לו נגדו ואיזה מסמכים השיג נגדו - וימסור לחשוד גם מי מסר לו את החומר, כי אלה הם כללי הביקורת (בשונה מכללי חקירה).

מגוחך? כן. ככה זה יראה. קרקס בירוקרטי. זה יראה בערך כמו חקירת פרשת "העמותות של ברק" - וככה זה גם יגמר...

לא למותר להזכיר שבהתאם לחוק - שום עדות שגבה מבקר המדינה אינה יכולה לשמש אח"כ להליך משפטי. אז גם אם ימצא משהו בחומר ובעדויות - הוא לא יהיה שווה כלום.

אבל זה רק חלק מהסיפור. כי למבקר המדינה יש "תוכנית עבודה שנתית". אז הדוח שלו בפרשה לא יתפרסם בחודש מאי הקרוב, וגם לא בדוח של ספטמבר 2002. מכסימום, נזכה לראות דוח ראשוני של כל הפרשה הזו בחודש מאי 2003.

ושם בדוח (רוצים להתערב?!) יהיו המון מילים יפות על "נהלים" ו"הוראות נוהל" ו"בעיית פיצול סמכויות", ו"חוסר בהירות" וכל המלל הרגיל, מלווה בהמלצות תיאורטיות מה צריך לעשות בעתיד כדי "לשפר את הנוהל". אבל את המהות האמיתית של הפרשה - זו של משטרה המאזינה לחברי כנסת, שרים וראש ממשלה (בעבר או בעתיד) ומדווחת על תוכן השיחות לפרקליטות - לא נמצא שם.

כי אם המבקר יגלה (במקרה ובעל כורחו, כי זה שם) שאכן נעברו עבירות - אז הוא ממילא לא יכול לעשות עם זה כלום. החוק בישראל קובע שאם מבקר המדינה מוצא בביקורתו חשד שנעברו עבירות פליליות - הוא יכול, לכל היותר, להעביר את החשדות לידיעת היועץ המשפטי לממשלה והוא שיחליט מה לעשות איתם הלאה.

אז מה שצפוי הוא, שבאמצע שנת 2003, היועץ המשפטי לממשלה יקבל לידיו ממבקר המדינה חומר המראה שיש לפתוח בחקירה פלילית.

אבל את זה יש בידי היועץ המשפטי לממשלה כבר עכשו, והוא לא מורה לפתוח בחקירה פלילית. אז מישהו מאמין שבשנת 2003 הוא כן יורה לפתוח בחקירה על האזנות שנעשו בשנת 1999??

הניסיון העצוב מראה שכל פרשה בישראל שפרקליטות המדינה רצתה שתיגנז ותעלם, הועברה תחילה ל"בדיקת מבקר המדינה", שם היא מצאה את מותה משיעמום וזיקנה, או שהיא נמוגה ונעלמה בפרוזדורים הבירוקרטיים המתישים של "יועץ משפטי - מבקר מדינה - פרקליטת מדינה". כל אחד מהם "דוגר" על הפרשה שנה-שנתיים, "לומד" אותה, "בוחן" אותה ואח"כ מעבירה הלאה, לשני. ככה, אחרי 4-5-6 שנים, או שהפרשה מתה, או שהחשוד איננו (מתי, אגב, מזרחי פורש לגימלאות?), או שהעניין הציבורי בה נמוג ונשכח נוכח פרשיות חדשות.

זו היתה השגיאה של ליברמן. הוא נפל לפח שטמנו לו, והסכים לבדיקת מבקר המדינה. ליברמן שגה שגיאה של טירון.

רק שאנחנו נשארים בינתיים עם משטרה ופרקליטות שיתכן בהחלט שברגע זה הם מאזינים ומתמללים בסתר (לשם מה??) שיחות פרטיות של מועמדים לכנסת או לראשות הממשלה.

אדגר הובר הזקן בוודאי צוחק עכשו בקיברו. לנו אין מה לצחוק. לנו יש סיבה לדאוג.