|
הכותבת ואילנה חן מחבקות את אורית מרטון שחיברה את המחזה "בסוף העולם אני קיים" על עולמם של החוסים במעון הנכים [צילום: מזל מעודה]
|
|
|
|
|
באולם מרכוס שבמתנ"ס דורה בנתניה התקיים ערב מיוחד ובו הופעה משותפת של שתי חבורות זמר, מקהלת "פוגה קטנה" מכפר עידוד ומקהלת "רננים" ממעון הנכים בדורה, ביצוע מופע מיוחד המבוסס על טקסטים שכתבה אורית מרטון וחברי רננים, ניהול מוזיקלי רינה שטדלר, בימוי איציק בניק, ליווי מוסיקלי קלידים עשור אלקיים.
את המחזמר כתבה אורית מרטון, דיירת במעון נכים וחבריה לחבורת הזמר רננים, והוא מביא את סיפורה של רוזה, בחורה צעירה שעברה תאונת דרכים וחייה התהפכו עליה כאשר הפכה למשותקת ולסיעודית. הבטחות הוריה כי ייקחו אותה אליהם הביתה מתפוגגות כאשר אביה מפוטר מעבודתו כשוטר, והיא נשלחת למעון נכים בנתניה, שם עליה להסתגל לעולמה החדש והלא פשוט, המורכב והכואב, ולהיפרד מעולמה הקודם והאהוב.
לאט לאט מסתגלת רוזה לחייה החדשים ואף מוצאת כי החיים לא הסתיימו, ושהם מביאים עימם דברים חדשים ואנשים שהם חברים אמיתיים.
במהלך המחזה שזורים שירים מתוך סרטים ישראלים, אותם שזרה אורית בעת הכתיבה.
חבורות הזמר המציגות: שתי חבורות הזמר "רננים" ו"פוגה קטנה" עובדות למעלה מעשור עם רינה שטדלר, מטפלת במוזיקה ומנצחת. מחזמר זה מביא למפגש נוסף בין חבורות הזמר של דיירי כפר עידוד ("פוגה קטנה") על צרכיהם המיוחדים, ודיירי מעון נכים ("רננים") ועל צרכיהם המיוחדים שלהם גם הם. מתוך המורכבות האנושית, נרקם סיפור על הבמה, לצד חברות בחיים בין אנשים מיוחדים ואוהבים כל כך.