באתר של יואב יצחק מופיע ידיעה על התנועה לאיכות השלטון, המתנגדת להתערבותו של שרון במינוי מנכ"ל רשות השידור, בטענה "שלא תיתכן התערבות פוליטית במינוי ציבורי".
כאילו שמנכ"ל רשות השידור מונה על-ידי אישיות לא פוליטי. לא קראתי לאחרונה שד"ר רענן כהן מזכ"ל המפלגה שמינה את המנכ"ל לתפקידו התנתק לנו מהחיים הפוליטיים. ומי שמעלה את הטענה הפרדוקסלית היא לא אחרת מהתנועה לאיכות השלטון!!! האמורה להיות רגישה קצת יותר למצב העכשוי.
מנכ"ל המאפשר לעמי איילון, ראש השב"כ לשעבר, להופיע בטלוויזיה הישראלית ולהציג את משאלתו: "שצה"ל לא ינצח במלחמתו מול הפלשתינים", "שהרי דגל שחור מתנוסס מעל מעשיהם".
דגל שחור של החיילים, כמובן לא של ערפאת - כך על-פי ראש שב"כ לשעבר. וצה"ל הרי נלחם כדי לשמור על חיי כולנו. מול פצצות מהלכות וירי באולמות שמחה.
ובטלוויזיה מביאים בכל יום קצינים "נאורים", "מלח הארץ" בפי עצמם, המציגים את חיילי צה"ל כקלגסים. ומדובר, אחרי הכל, בחיילים שהוכשרו בידי אותם קצינים.
טוענת התנועה, ואני מצטט - "פסילתו של גלינקא המנכ"ל על-ידי ראש הממשלה הינה התערבות מסוכנת, יש בה להביא לפוליטיזציה ופגיעה ביכולתו למלא את תפקידו ככלי תקשורת אמין",
אני חוזר - "כלי תקשורת אמין" - קורא ולא מאמין.
ובכלל - כיצד ניתן להוביל טענה מהסוג "תקשורת ציבורית המיצגת באופן פלורליסטי את מכלול הדעות באשר הם", בלי להסמיק מבושה?
מה הסיכוי לאדם בעל תפיסה שאינה מתישבת עם המיין-סטרים התקשורתי שימצא פרנסה או אפילו אפשרויות ביטוי בעלות משמעות, בתקשורת האלקטרונית או ברובה הגדול של העיתונות הכתובה?
ואני לא מדבר על כמה עלי תאנה, פירורים לאח הדחוי, הנזרקות תדיר במקרה ששאלות מעין אלו עולות. מה הסיכוי של עיתונאי בישראל לשרוד, אם הוא לא ילמד להתאים את עצמו לתפיסת ראשי התקשורת בישראל?
ובמקום שאין דיון ציבורי פתוח, סיעור מוחות, פלורליזם מחשבתי, לא ימצא הסיכוי להבנה אמיתית הלוקחת בחשבון פרמטרים רחבים יותר מאלו המותרים על-ידי "מיין סטרים תקשורתי".
וכאן הרי מדובר על החיים עצמם.
ואת המחיר משלמים כולנו, כולל ילדי עיתונאים.
הפצצה ב-96 באוטובוס קו 18 בירושלים, לא הבדילה בין פשוטי העם ליונתן, בנו החייל של נחום ברנע, עיתונאי בכיר בידיעות.
וגם היום היא לא תבדיל.
והרי גם הילדים שלהם נוסעים באוטובוסים. או שכבר לא?
והנה ממש ברגע זה, כאשר האימייל נכתב - אמהות בישראל פוחדות לשלוח את הילד לחגיגות הפורים ברחובות. אני יודע. גם לי יש ילדים.
ואם צה"ל, למשאלתו של איילון לא ינצח? אז מי כן ינצח? ומה אז?
ערפאת הבטיח להשקות אותנו במימי עזה. ומה איילון ראש השב"כ חושב? ומה בטלוויזיה?
והנה מתגלה שהתקשורת ישראלית האטומה לקולו של האיש הפשוט, הפוחד על החיים המשווע לעזרה, זוכה במפתיע להגנת התנועה "למען איכות השלטון בישראל"!
אז מי נשאר להגן לי על הילד? שלי ושל העיתונאי?
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
