החתול של צ'שייר אמר לעליסה כי כדי לדעת באיזו דרך ללכת יש לדעת לאן רוצים להגיע. מי שעושים אצלנו הכל כדי להבעיר את השטח, לאן הם רוצים להגיע בסוף?
הרי אתם יודעים שאני פותר תשבצי הגיון. יש לי שאלה. ב"ימין" יש שני חלקים. האחד הוא האספסוף, זה שמתפרץ למגרשי כדורגל וזועק מוות לערבים (ולשמאלנים) ואליו לא אתייחס, והימין הרציונאלי, זה שמחליט לא מהבטן אלא מהראש, ואקרא לו, להלן, "ציבור חובשי הכיפות הסרוגות", אף כי יש בו גם רבים שאינם חובשי כיפה.
ואני אומר: הרי לציבור הזה, "הימין החושב", המצב שהיה קיים בארץ לפני חטיפת שלושת הנערים היה האידיאלי.
ערביי ישראל היו שקטים וחוץ ממעט ריטונים ספוראדיים ומינוריים הם חיו כמשלימים מעשית עם היותם, כדברי ידידי וואליד צאדק, "גולים בארצם", וביו"ש גם כן שקט לגמרי והמתנחלים לחלוטין וללא התנגדות עושים בדיוק ככל העולה על רוחם.
האינטרס העליון של הציבור הזה, "חובשי הכיפות הסרוגות", היה להשאיר את המצב בדיוק כפי שהוא.
עד עכשיו, מה שכתבתי, לא ככה?
אז אני מבין שהיה לחץ להסיט את תשומת הלב מכך שהממשל הוא משרתו של האלפיון העליון (תספורות, גאז, יוקר הדיור, גבעת עמל) ומגילויי השחיתות כולל בצמרת מערכת אכיפת החוק ולכאורה גם בצמרת (הכי צמרת) של הממשל, וכך נחטפו שלושת הנערים, אין לי ספק שללא כוונה שימותו, ועם תכנון ש"ישוחררו בפעולה הירואית" אלא שהחטיפה הסתבכה.
אבל אחרי שהמטרה הושגה ורהיטי הגן הפכו להיסטוריה וכל העם הפנים שלא המושחתים הם האויב אלא "הסמולנים".
מה האינטרס של מישהו להמשיך ולהבעיר את השטח? לעשות הכל, לעשות שמיניות באוויר, כדי להצית, בכוח, התקוממות של ערביי יו"ש ושל ערביי ישראל? שוב: אני חוזר: בניגוד גמור (בניגוד גמור!!!) לאינטרס של "חובשי הכיפות הסרוגות" שבדיוק המצב של לפני חטיפת שלושת הנערים יימשך עד שיבוא המשיח? סליחה. אינני מאמין ש"חובשי הכיפות הסרוגות" הם פשוט מטומטמים. אז למה לשנות מצב שעבורם היה אידיאלי? חישבו בבקשה. לי אין תשובה. חישבו, מתוך הנחה שמחצית השטח של "הימין" אולי באמת חסרי בינה, אבל מי שמנהלים את העניינים אינם כאלה. לאן הם מנסים להוביל? אל איזו תוצאה אחרי שתיגמר כל שפיכות הדמים הם מנסים להגיע? לי אין תשובה. האם יש למישהו, או למישהי, רעיונות?
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
