הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מושגים
ראשי  /   אינטרנט/מחשבים  טלוויזיה  מגדר  מדיני/פוליטי  ממשל  משפט  ספרות  עיתונות וברנזה  פסיקה  צבא וביטחון  שפה ושיח  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
אלי שרביט [צילום: דובר צה"ל]
צבא ובטחון
אלי שרביט (נולד: 13 באוקטובר 1966), איש צבא ישראלי.
עמוס ידלין [צילום: פלאש 90]
צבא ובטחון
עמוס ידלין (נולד: 20 בנובמבר 1951), איש צבא וחוקר ישראלי.
גדעון שפר [צילום: יחסי ציבור]
איש ציבור
גדעון שפר (נולד: 1948), אלוף במיל., מנהל ואיש ציבור ישראלי.
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
מי בעד שלטון החוק
20/04/2019   |   יואב יצחק
 
 
 
יש משהו מפחיד
19/04/2019   |   ד"ר חיים משגב
 
 
 
לא תתעב מצרי
19/04/2019   |   איתמר לוין
 
 
 
המערכה בעמק הירדן (א') הכנות לקויות
19/04/2019   |   אורי מילשטיין
 
 
 
דגל שחור כחול לבן
19/04/2019   |   אפרים הלפרין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
חופש הביטוי
האיסור על חופש הביטוי צריך להתפרש בצמצום רב מאד [צילום: אסף גדות]

הגם שחופש הביטוי מהווה את ערך היסוד בחברה דמוקרטית, אל מולו עומדים זכויות ואינטרסים שונים: הזכות לשם טוב, לפרטיות, לכבוד, אינטרס בטחון המדינה ועוד

>
>
>
▪  ▪  ▪
ערך יסוד בכל משטר דמוקרטי. משרת מספר תכליות ביניהן:
  • חתירה לערך האמת - רק אם כל הדיעות תועלינה לדיון הציבורי האמת תצוף ותעלה מעל לפני השטח (בג"צ 73/53 - חברת "קול העם" בע"מ נ' שר-הפנים, פ"ד ז(2), 871).
  • הגשמת האוטונומיה האישית - כאשר אדם רשאי לבטא את כל אשר עולה על רוחו יש בכך משום מתן ביטוי לרצונותיו, שאיפותיו, אישיותו, רגשותיו, עמדותיו, דיעותיו וכדומה.
  • שמירה על ביטחון הציבור - אם הרשויות לא תאפשרנה לציבור לבטא עצמו באמצעים לגיטימיים - תסכוליו של הציבור יתפרצו בדרכים אלימות ולא לגיטימיות (בג"צ 73/53 - חברת "קול העם" בע"מ נ' שר-הפנים, פ"ד ז(2), 871).

מחופש הביטוי נגזרות זכויות רבות: חופש ההפגנה, חופש ההתאגדות, חופש המצפון, חופש העיתונות וכדומה. חופש הביטוי מהווה 'זכות שלילית', קרי זכות אשר אינה מחייבת את המדינה לעשות דבר, אלא 'לשבת בצד ולא להתערב'. לדוגמא: המדינה אינה חייבת לספק לפלוני מכונת דפוס בכדי שהלה ידפיס עיתון, והיא אינה חייבת לספק לו זמן שידור בטלוויזיה הממלכתית בכדי שהלה יוכל להשמיע את דבריו. כל שהמדינה צריכה לעשות הוא להימנע מלהגביל את חופש הביטוי של הפרט.

ישנם סוגים שונים של חופש ביטוי: פוליטי, מסחרי, אמנותי, אישי. בעוד שלחופש הביטוי הפוליטי תנתן הגנה רחבה מאוד, ניטה לקבל בסלחנות הגבלה על חופש הביטוי המסחרי: בעוד שסוג 'חופש הביטוי' הראשון מגשים את הזכות של אזרחים במדינה דמוקרטית להשפיע על מהלך חייהם ועל דמות השלטון, הרי 'חופש הביטוי' מן הסוג השני מגשים אך ורק אינטרסים מסחריים קנייניים, אשר במדרג הזכויות מקומם משני לערכי היסוד של השיטה הדמוקרטית.

כמו כל זכות במשטר דמוקרטי, חופש הביטוי אינו מוחלט והוא יוגבל מקום בו הוא מתנגש עם אינטרסים וזכויות אחרות. אנו מבחינים בין התנגשות אנכית, קרי: התנגשות חופש הביטוי עם אינטרס (לדוגמא ביטחון הציבור) לבין התנגשות אופקית, קרי: התנגשות חופש הביטוי עם זכות אחרת, לדוגמא הזכות לפרטיות, לכבוד או לשם טוב. עם זאת, היות וחופש הביטוי מהווה עיקרון על בשיטת המשפט שלנו, חקיקה אשר מגבילה את חופש הביטוי יש לפרש בצמצום רב. כך לדוגמא איסורים פליליים על חופש הביטוי (איסור המרדה, איסור הסתה וכדומה) - יש לפרש בצמצום.

מספסר בדם הנוער?

חופש הביטוי אל מול ביטחון הציבור

פסק הדין המכונן בנושא זה, אשר יש טוענים כי הוא אחד מפסקי הדין החשובים ביותר אשר נתן בית המשפט העליון בישראל, הינו בג"צ 73/53 - חברת "קול העם" בע"מ נ' שר-הפנים, פ"ד ז(2), 871.

באותה פרשה סגר שר הפנים שני עיתונים: "קול העם" ו"אל איתיחאד" בטענה כי הם מפרסמים חומר מסית, וזאת בניגוד לסעיף 19(2)(א) לפקודת העיתונות אשר מאפשרת סגירת עיתון אשר "מסכן את שלום הציבור". באותה תקופה קראו אבא אבן ובן-גוריון לצאת למלחמה, קול העם טען כי "המנהיגים מספסרים בדם הנוער הישראלי", ואל איתיחד אף הגדיל והציע לאבא אבן ולבן-גוריון להתכבד ולהילחם בגופם. בפסק דין מכונן אשר הפך לאבן היסוד של הדמוקרטיה הישראלית מנתח השופט אגרנט באיזמל מנתחים את הרציונלים לחופש הביטוי ואת האיזונים הראויים בין חופש הביטוי לבין אינטרס ביטחון הציבור.

אגרנט סוקר את התכליות של חופש הביטוי ומוצא כי חופש הביטוי נועד להגן על חקר האמת, על הצפת תלונות הציבור כלפי השלטון על פני השטח בכדי למנוע התפרצות אלימה. הוא מציין כי מנגד עומדים אינטרסים כגון ביטחון הציבור, ואפשר שמדינה דמוקרטית תגביל את חופש הביטוי בעת מלחמה, אך מסייג זאת: אם מדינה דמוקרטית תסגור עיתונים בעת מלחמה, יהא זה ניצחון של אוייבי הדמוקרטיה אשר יצליחו לחבל במידת הדמוקרטיות שלה.

לשיטת אגרנט, אך ורק פרסום אשר עלול לסכן במבחן הודאות הקרובה את שלום הציבור, דינו להיפסל.

השופט אגרנט קבע כי בעוד שפרסום אשר מותח ביקורת על השלטון מקומו רצוי בדמוקרטיה, פרסום הקורא להתנגד בכוח הזרוע לשלטון הינו פרסום ממריד ומסית.

אגרנט קובע כי אם ביטוי שקרי או פוגע, ניתן לפרסם באופן מיידי ביטוי מכחיש או מזים, וזה עדיף על פני מחיקת הביטוי. הוא מציין כי אם המדינה תטיל איסורים מרחיקי לכת על חופש הביטוי, הבריות תחשושנה להתבטא פן אחד הביטויים 'יפול לתחום האסור'.

בבג"צ 6396/96 - סימונה זקין ו-2 אח' נ' ראש עיריית באר-שבע . פ"ד נג(3), 289 נפסק ברוח דומה כי הסרת כרזות פוליטיות ממרפסות בתים באמתלה כי מדובר ב"תליית שלטים ומודעות ללא רשיון" פוגעת בחופש הביטוי הפוליטי: לא ניתן לפרש את חוק העזר העירוני האוסר על תליית שילוט ללא רשיון לצורך הטלת איסור על שלטים פוליטיים ספונטנטים אשר הוכנו על-ידי תושבים ונתלו במרפסות, שכן הטלת איסור פלילי מראש על חופש הביטוי מאפיין משטרים דיקטטוריים. זאת ועוד: נפסק כי חופש הביטוי הפוליטי זוכה פה להגנה מירבית, בייחוד לאור העובדה שלעותרים לא הייתה כל דרך אחרת לבטא את עצמם.

חופש הביטוי מגן גם על השקר.

חופש הביטוי אל מול איסור הפגיעה ברגשות הציבור

בבג"צ 316/03 - מחמד בכרי ואח' נ' המועצה לביקורת סרטים ואח' . תק-על 2003(3), 353 נדון חופש הביטוי מקום בו ביטוי זה פוגע ברגשות הציבור: באותה פרשה פרסם בכרי את סרטו ג'נין ג'נין הכולל הפכשות שקריות על חיילי צה"ל בעת שאלו לחמו במבצע חומת מגן (בעת תביעת הדיבה שהוגשה כנגדו הודה כי הדברים אינם נכונים וכי מעולם לא בדק אותם ברצינות אלא האמין להם). העותרים קבלו על כך שהסרט השקרי פוגע ברגשות הציבור.

השופטת דורנר קבעה כי לשם פגיעה בחופש הביטוי נדרשת ודאות קרובה לפגיעה באינטרס ציבורי, וכי חופש הביטוי יוגבל גם (אבל באופן מצומצם) כאשר מנגד יש סיכון לפגיעה קשה מאד ברגשות. היות ופסיקות קודמות של בג"צ התירו ביטויים פוגעניים ביותר בשם חופש הביטוי, יש לעשות כן גם במקרה דנן.

השופטת דורנר קבעה כי חלק מהליך בירור האמת כולל מתן אפשרות לביטויים שקריים לעלות על פני השטח: עדיף להגיב בביטויי נגד מאשר לחסום את הביטוי היות וחסימת הביטוי אך ורק תהפוך אותו לפופולרי ולמבוקש יותר, או במילותיה היא:

תנו לה לאמת להתכתש עם השקר בתנאים פתוחים וחופשיים; כלום אפשר לה לאמת שתצא וידה על התחתונה? כי מי הוא זה אשר לא יכיר בכוחה הכביר? אין היא נצרכת לתוכניות ולתכסיסים, אין היא נזקקת להיתר. כל שדרוש לה הם מרחב וחופש פעולה. מן הדין להתיר את הקרנת הסרט "ג'נין, ג'נין" בבתי-הקולנוע ולהניח לציבור הצופים לשפוט אותו בעצמו. אני מציעה, על-כן, כי ייעשה צו מוחלט, המבטל את החלטת המועצה ומתיר את הסרט להקרנה.

גם בבג"צ 5432/03 - ש.י.ן - לשויון ייצוג נשים ועוד11 אח' נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין עומת חופש הביטוי עם אינטרס מניעת הפגיעה ברגשות הציבור.

באותה פרשה המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין התירה את שידור ערוץ "פלייבוי" בכבלים ובלוויין. החוק אוסר על הצגת "אדם או איבר מאבריו כחפץ זמין לשימוש מיני". האם התרת השידורים הייתה כדין?

השופטת דורנר קבעה גם פה כי חופש הביטוי יסוג מפני פגיעה ברגשות אולם אך ורק פגיעה קשה ברגשות יכולה להסיג את חופש הביטוי, כאשר המבחן הינו אובייקטיבי ולא סובייקטיבי (קרי לא מבחן הפגיעה האישית של הנפגעים אלא מבחן כללי של סבירות). השופטת דורנר ציינה כי השידורים הפונוגרפים פוגעים פגיעה קשה מאד בכבוד האישה אך הזכות לכבוד אינה מוחלטת. יש לזכור כי הגבלות על חופש הביטוי יכולות להוות 'מדרון חלקלק' אשר עשוי להוביל באופן הדרגתי לצנזורה בלתי מוצדקת.

במקרה הנדון מוגשם האיזון הראוי בין זכות ציבור הנשים לכבוד לבין חופש הביטוי (איזון אופקי) וכן האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי להגן על רגשות הציבור לבין חופש הביטוי (איזון אנכי) וזאת היות והקהל אינו 'קהל שבוי', הוא יקבל שידורים אלו לביתו אך ורק אם יבקשם באופן מיוחד.

השופט חשין, מנגד, הביע ספק באם פורנוגרפיה מוגנת בידי עיקרון חופש הביטוי.

לוני הרציקוביץ' [צילום: בוצ´צ´ו]

חופש הביטוי אל מול הזכות לשם טוב

ע"א 214/89 אריה אבנרי ו 3 אח' נ' אברהם שפירא ואחרים הינו אחד מפסקי הדין החשובים ביותר מתחום דיני לשון הרע, ודרכם נסקר האיזון בין חופש הביטוי לבית הזכות לשם טוב. באותה פרשה ביקר העיתונאי אריה אבנרי לבטל צו מניעה שהוציא אברהם שפירא כנגד ספר אשר עמד להתפרסם כנגדו (הוא קרא פרק מקדים בעיתון 'ידיעות אחרונות' וכך ידע על הפרסום הצפוי).

השופט ברק (כתוארו אז) שב ושונה את ההלכות בדבר חופש הביטוי, אשר נשנו בפסיקה שוב ושוב: חופש הביטוי מהווה את נשמת אפה של הדמוקרטיה, מאפשר להציף את האמת על-פני השטח וכדומה.

השופט ברק מציין כי הזכות לפרסם פרסום אשר מהווה לשון הרע הינה חלק מחופש הביטוי וכי יש לאזן בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי.

אמנם, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") מאזן בין ערכים אלו אך ישנם מקומות בהן מושאר רווח לשיקול דעת שיפוטי ולפרשנות שיפוטית היות וחוק איסור לשון הרע אינו מייצר איזון בעצמו אלא מותיר זאת לשיקול דעתו של השופט.

התרופה הטובה ביותר לשקר, קובע ברק, הינה אמירת האמת מנגד, ובאיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב מקום בו עסקינן באיש ציבור חופש הביטוי גובר.

באותה פרשה נתבקש צו מניעה זמני, אך ברק סירב לאשרו בקבעו כי "מתן ציווי לשעה יהא ראוי לאחר שהאחריות תוכרע, ולא טרם הכרעת האחריות בלשון הרע", וזאת מתוך גישה שמקום בו בחופש הביטוי עסקינן, מניעה מוקדמת מזיקה לדמוקרטיה.

עם זאת ברק מסייג: מקום בו הגנת הנתבע הינה הגנת בדים, ינתן ציווי לשעה.

גם ב.B>ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון (לוני) הרציקוביץ' נדרש ברק לאיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב: באותה פרשה פורסמה סאטירה חריפה ובוטה על מאמן הספורט לוני הרציקוביץ' אשר משווה אותו לעכבר, וזאת לאחר שהוא תקף את עיתונאי הספורט והשווה אותם ל"עכברים אשר יוצאים מן המחילות שלהם בכדי להסית את הנוער". השופט ברק (כתוארו אז) קובע כי היות וסאטירה היא אליגורית, וציבור הקוראים מודע לכך כי מדובר אך ורק בסאטירה, יש לבכר את חופש הביטוי ולהעדיפו במקרה של ספק.

השופט ברק מוסיף הלכות אשר נוגעות ל(אי) חסינותו של איש ציבור מפני התבטאויות פוגעניות: בהיות נשוא הסאטירה איש ציבור משקלו של חופש הביטוי אף מתעצם, היות וחלק מהסיכון הטבעי אשר נוטל על שכמו איש ציבור הוא סיכון חשיפותו לביקורת ציבורית נוקבת, חדה וחריפה. זאת ועוד: כאשר מדובר בדמות ציבורית אשר יש לה נגישות לכלי התקשורת כדי להגן על שמה הטוב, ביהמ"ש יעניק לה הגנות חלשות יותר מפני לשון הרע ויחזק מעמדו של חופש הביטוי.

השופט רבלין הוסיף וציין כי חופש הביטוי נועד להגן דווקא על ביטויים מקוממים, ולא על ביטויים ערבים לאוזן אשר ממילא מקובלים על הכל.

תאריך:  14/03/2009   |   עודכן:  17/04/2009
ענבל בר-און

מועדון הבלוגרים עוקבים: 34לקבלת רשימות ענבל בר-און לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
חופש הביטוי
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
מילה של ברטה
15/03/09 00:59
פורום: זכויות אדם כתוב הודעה
+
הלוי
10/12/15 07:02
 
ליצן חדש
18/12/15 06:22
+
רונן שלומאי
26/11/15 21:17
+
צורי
2/08/15 14:29
+
מזכיר נשכחות
2/08/15 14:03

תגובות בפייסבוק


רשימות קודמות
כלל איסור משוא פנים ואיסור ניגוד העניינים הינו כלל מרכזי בכל שיטת משפט אשר מתיימרת להיות תקינה. למעשה, כבר במשפט העברי הקדום הוכר כלל איסורניגוד העניינים: "לפתח חטאת רובץ" (בראשית, ד-ז), "לא תיקח שוחד" (דברים, טז-יט). כלל זה הינו כה יסודי בכל שיטת משפט היות ושיטת משפט מקצה זכויות, והקצאת זכויות (הן במשפט הפרטי, אך בעיקר במשפט הציבורי או הציבורי-פרטי) צריכה להיעשות "מאחורי מסך בערות" רולסיאני, ולא מתוך אינטרסים אישיים, שכן חברה מתוקנת לא תוכל להתקיים כאשר הקצאת זכויות תתבצע על-פי אינטרסים אישיים (להבדיל מפרמטרים ברורים וניטרלים).
14/03/2009  |  ענבל בר-און  |  מושגים
מבחן הראיה המנהלית מחייב את הרשות להסתמך על מידע אמין ורלוונטי בבואה לקבל החלטה אשר מושתת על אדני מידע זה. מבחן הראיה המנהלית גובש בידי השופט (בדימ.) זמיר ב בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח (5) 412.
11/03/2009  |  ענבל בר-און  |  מושגים
עיקרון זה נובע מתפיסת יסוד במשטר דמוקרטי ולפיה על הרשות השלטונית מחד להקפיד על חירותם של האזרחים, לכבד את האוטונומיה האישית שלהם ולא להתערב בחייהם בשרירות, אלא על-פי חוק, ומאידך, להפעיל סמכויותיה כלפי האזרח מכוח החוק ואך ורק מכוחו ועל פיו (ראו גם: עיקרון החוקיות), וזאת בכדי להימנע משרירות לב כלפי האזרח, ומניצול לרעה של כוחה של הרשות.
10/03/2009  |  ענבל בר-און  |  מושגים
האוטונומיה האישית של הפרט פירושה החופש של הפרט לעשות ככל העולה על רוחו, כביטוי לאישיותו האינדיבידואלית ולמאווייו ולתכונותיו. אוטונומיה אישית יכולה להתקיים אך ורק במשטר ליברלי אשר דוגל בהתערבות מינימלית של המדינה בפרט, ברוחו של המדינאי טוקוויל ( Tocqueville, Alexis Charles-Henri-Maurice Clérel de).
08/03/2009  |  ענבל בר-און  |  מושגים
זכות השמיעה הינה זכות פרוצדורלית אשר גובשה במסגרת 'המשפט המקובל נוסח ישראל' (קרי, הפסיקה ו/או החקיקה השיפוטית) כחלק מכללי הצדק הטבעי אשר כוללים את זכות השמיעה ואת איסור משוא הפנים.
28/02/2009  |  ענבל בר-און  |  מושגים

פורומים
אינטרנט/מחשבים
בלוגרים
זכויות אדם
טלוויזיה
מגדר
מדיני/פוליטי
ממשל
משפט
ספרות
עיתונות וברנזה
פסיקה
צבא וביטחון
שפה ושיח
תרבות
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
חשיבות הפרופיל הצבאי: כיצד תוכלו לערער?
כתיבת המומחים
איך ניתן למחוק רישום פלילי?
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט