בג"צ פלייבוי

בג"צ פלייבוי ( בג"צ 5432/03 ש.י.ן - לשויון ייצוג נשים ועוד11 אח' נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין (ניתן: 3.3.2004)) דן באיזון הראוי בין ערכים מתנגשים - חופש הביטוי מחד, וזכת האישה לכבוד מאידך.

בשנת 2004, בעקבות ההיתר שניתן מצד המועצה לשידורי כבלים ולוויון לשדרת את ערוץ "פלייבוי" בכבלים, עתרו שניים עשר ארגוני נשים - וכן ח"כ גילה גמליאל ועוד כ 52 גופים, כנגד היתר זה, אשר לדעתם מנוגד לחוק אשר אוסר על הצגת "אדם או איבר מאבריו כחפץ זמין לשימוש מיני".

השאלה שעמדה לדיון הייתה האם היתר השידורים עומד בניגוד לחוק זה.

השופטת דורנר קבעה כי:

• "הפורנוגרפיה מוגנת ע"י חופש העיסוק כמו גם ע"י חופש הביטוי. חופש הביטוי יסוג מפני פגיעה ברגשות אולם אך ורק פגיעה קשה ברגשות יכולה להסיג את חופש הביטוי והמבחן הינו נורמטיבי, קרי ערכים נורמטיבים ולא מידת הפגיעה וסבל האישי של הנפגעים. יחד עם זאת, כאן הקהל אינו 'שבוי' אלא בוחר את הצפיה בשידורים.
  
  שידורים פונוגרפים פוגעים פגיעה קשה מאד בכבוד האישה אך הזכות לכבוד אינה מוחלטת.
  
  יש לזכור שתכנים פורנוגרפיים קשים אף יותר מוצגים "תחת כל עץ רענן". עוד יש לזכור כי פרשנות נוקשה מידי של ההגבלות על חופש הביטוי יכולה להוות 'מדרון חלקלק' שיוביל לצנזורה. מרבית מדינות המערב מתירות את שידורי הפליייבוי".

היא מצאה כי "החלטת המועצה מגשימה את האיזון האנכי בין חופש הביטוי וחופש העיסוק של 'פלייבוי' לבין אינטרס הציבור שלא לפגוע ברגשות ע"י כך שמגבילה באופן מידתי את תכני השידורים ואת הנגישות להם. היא מגשימה באופן אופקי את האיזון על-ידי כך שמאזנת בין חופש הביטוי והעיסוק של פלייבוי לבין זכויות אחרות כגון הזכות לכבוד".

עמדתה של השופטת דורנר הייתה דעת הרוב בדיון, ורק השופט חשין, בדעת מיעוט, סבר כי "ספק אם חופש הביטוי פורש הגנתו על הפורנוגרפיה" - עמדה מקינונית משהו - אשר מרפררת לביקורתה של המשפטנית קת'רין מקינון ולפיה התייחסות להשפלת נשים דרך משקפי החשיבה הליברטנית כגילום של 'חופש העיסוק' ו'חופש הביטוי' הינה שגויה מיסודה.