החלטורה של יועץ ראש הממשלה; <br>נגד ריקוד על הדם

הנהלת הסוכנות היהודית פועלת בימים אלה - כמו גופים רבים טובים אחרים - כדי לעשות נפשות לישראל. מיטב הכוחות מגוייסים לשם כך. המטרה היא להסביר את פעולות הממשלה, את הטרור המופעל נגד ישראל ואת הכורח הביטחוני להילחם במבוקשים מקרב אנשי הרשות הפלשתינית בכלל ונגד ארגוני הטרור בפרט. מאמצי ההסברה נעשים גם באמצעות המגבית היהודית בארצות הברית.

במסגרת מאמצי ההסברה הכינו במגבית מסמך ובו רשימת המרצים מטעמה, תמצית קורות חיים שלהם, ופרטים בנוגע לתנאיים והמועדים בהם הם זמינים. המעניין הוא מי הם האנשים העוסקים בהסברה, והעובדה כי הם מתוגמלים תמורת השירות הלאומי שהם עושים. הרשימה הועברה במכתב מיום 11.4.02 אל הקהילות היהודיות בחו"ל, וכך נאמר בה:

"מצורפת רשימה של דוברים ישראלים, שמועצת איחוד הקהילות היהודיות תביא לארה"ב להרצות באירועים שאתם עורכים במסגרת קמפיין החירום לטובת ישראל. כל דובר העביר רשימה של תאריכים פוטנציאליים בהם יהיה זמין לביקור. התאריכים שנרשמו הם רק טווח של זמינות. אנו נפיץ את זמני הנוכחות של כל דובר בארה"ב ברגע שיתקבלו בקשות. אנא עדכנו אותנו מיידית לגבי הפעילויות של קהילתכם והעדפותיכם לדוברים ותאריכים. אנו נעשה את המיטב כדי לספק לכם את הדובר בו אתם חפצים לאירוע שלכם, אך יש להבין כי השיבוץ יעשה על-פי הקודם זוכה. ההחלטה מתי יגיע כל דובר תבוסס על-פי הזמנות שיתקבלו לפרק זמן של בין שבוע לעשרה ימים עבור אותו הדובר. יהיה זה יעיל אם תוכלו ליצור רשימת עדיפויות של שמות עבור כל אירוע.".

רשימתה דוברים הישראלים כוללת הורים שכולים - המגוייסים לעניין זה בשכר - אך גם כמה עובדי מדינה. הבולט שבהם הוא יועץ ראש הממשלה לתקשורת זרה, ד"ר רענן גיסין. הנה מה שנכתב באותו מכתב לקהילות, ביחס אליו: "רענן גיסין הוא יועץ בכיר לראש הממשלה אריאל שרון. בשנים האחרונות הוא נעשה אחד הדוברים המובילים של ישראל לעיתונות הזרה ולקהילה הבינלאומית בתחום הביטחון, האסטרטגיה ותהליך השלום. זמינותו מאוד מוגבלת והוא מעדיף לנסוע חמישי-ראשון במהלך חודש יוני. שכרו הוא 1,500 דולר [ליום הרצאות, י.י.], והוא דורש נסיעה במחלקת עסקים לארה"ב. מחירי הטיסה יתחלקו באופן שווה בין הקהילות המבקשות אותו; 50% מהנסיעה הרגילה לקהילה מסובסדת".

רענן גיסין אינו לבד, כמובן. אותה רשימה כוללת שמות מוכרים של עיתונאים, עורכי דין ואחרים. הנה חלק מהם (הערה: השכר הנקוב הינו ליום הרצאות): פרידה קיט, עיתונאית-חוקרת (600 דולר ליום); יונתן ליבני, עורך דין מירושלים (אלוף משנה במיל.) (שכרו מחוק); מיכה פלדמן, מונה ב-1970 כמנהל מרכזי הקליטה ואולפני הקיבוצים מטעם הסוכנות היהודית (שכרו 600 דולר ליום); מיכאל אורן, חבר בכיר במרכז שלם (שכרו 600 דולר ליום); אליהו בן-און, עיתונאי, לשעבר דובר המשטרה (400 דולר ליום); עקיבא אלדר, "בעל טור וכותב בכיר בעיתון היומי הישראלי המכובד הארץ. טורים פרי עטו מופיעים בקביעות בגיליון הארץ-הראלד טריביון, ובעיתון היפני היומי מאיניכי. הוא מרצה בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, והוא גם יועץ לחדשות CBS (שכרו הוא 600 דולר ליום); דיוויד הורוביץ, העורך של הג'רוזלם ריפורט (שכרו הוא 2,000 דולר ליום); נתן גולן, משרת במילואים ביחידת דובר צה"ל (600 דולר ליום).

האישים הישראליים הנ"ל מקבלים, כמובן, גם את הוצאותיהם. טיסות, בתי מלון ואירוח כיד המלך.

תופעה זו - של דוברת בתשלום בשם מדינת ישראל, מרגיזה רבים וטובים, הסבורים כי ישראלים, ובמיוחד עובדי מדינה וגופים ציבוריים, צריכים לעשות מלאכה זו בהתנדבות. הדבר מרגיז במיוחד את האזרח פ. מורגן, שהתלונן בנושא זה אצל יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית סלי מרידור. הנה דבריו של האזרח מורגן, אל סלי מרידור, המדברים בעדם (ציטוט):

למען האמת, נחרדתי. עד לאן הגענו? לא זכור לי שאישים מישראל גבו תשלום עבור הרצאות מטעם המגבית היהודית המאוחדת. לא זכור לי שהורים שכולים גבו תשלום עבור הרצאות, תוך כדי ניצול האסון המחריד שפקד אותם (אחרת אולי לא היו פונים אליהם). לא זכור לי שעובדי מדינה בתפקיד גבו תשלום כזה. האחרון שעשה זאת היה יצחק רבין ז"ל, בעת שירותו כשגריר ישראל בוושינגטון, ואכן לאחר מכן תוקן התקשי"ר (סעיף 49) שאסר על עובדי מדינה להופיע בתשלום.

אין לי דבר נגד עיתונאים או אנשי אקדמיה, או אנשי צבא לשעבר, העושים זאת עבור תשלום. זה דומה לכתיבת מאמר. אבל עובד מדינה, כרענן גיסין, דובר ראש הממשלה, שאינו מתבייש לדרוש 1,500 דולר עבור הרצאה, סכום המתקרב למשכורת חודשית ישראלית ממוצעת אינו מכובד לא לו וודאי שלא למעסיקו - ראש הממשלה אריאל שרון. מעניין שרק אחד מהשמות המופיעים ברשימה מזוהה עם הסוכנות. היתר מעולם לא עבדו במוסדות לאומיים. האם אין בסוכנות אנשים היודעים לעשות מלאכה זו כחלק מתפקידם ללא תשלום? צר לי על כך שאנשים נכבדים המטיפים מוסר (עיתונאים בעיקר) לאחרים, נוהים אף הם אחרי תשלום".

עד כאן דבריו של פ. מורגן.

רענן גיסין שהתבקש להגיב בנושא זה, מסר כי בעבר אכן נשלח מטעם קרן היסוד. הפרסום שנשלח עכשיו אל הקהילות היהודיות, אמר, אינו נכון. לדבריו, עכשיו הוא אינו מקבל שכר תמורת ההרצאות. לשאלה האם הוא קיבל שכר בגין הרצאות בחו"ל בעת כהונתו כיועץ ראש הממשלה אריאל שרון, אמר גיסין מס' פעמים, כי הוא אינו מקבל; לאחר כמה פעמים בהם נשאל שוב ושוב, האם קיבל שכר בגין ההרצאות בתקופת היותו יועץ ראש הממשלה, אישר כי בחודשים הראשונים - וליתר דיוק במשך חמישה חודשים לאחר שמונה ליועצו של שרון - קיבל שכר בגין הרצאותיו בחו"ל. "כשהתחלתי לעבוד", אמר, "לא היה לי עדיין חוזה. עבדתי בלי חוזה. לא היתה לי משכורת, עד שסודר החוזה שלי". לאחר מכן, אישר, קיבל שכר רטרואקטיבי עבור כל התקופה. "קיבלתי אישור לכך ממשרד ראש הממשלה", אמר. גיסין גם אישר, כי הוא אכן מבקש טיסה במחלקת עסקים. "אני לא צריך לטוס במחלקת עבדים. הדרישה שלי היא לטוס ביזניס", אמר-קבע.

בימים אלה בוחנים בפרקליטות המדינה ובלישכת היועץ המשפטי לממשלה, כיצד לטפל בחומר הנפיץ שהניח בפניהם מבקר המדינה אליעזר גולדברג, כאשר ייחס מעשים בלתי-כשרים לשופט בית המשפט העליון (בדימ.) צבי טל, ולנגיד בנק ישראל, פרופ' יעקב פרנקל. עו"ד רחל סוכר, המשנה לפרקליטת המדינה, היא המרכזת את הטיפול בעניינים הלה. אחריה יידרשו לכך היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ופרקליטת המדינה עדנה ארבל.

שתי התפתחויות אירעו השבוע, הנוגעות לכך: פרנקל החזיר את הכסף שקיבל מבנק ישראל, ובכך ייתר, לכאורה, את ההליך הפלילי; חברים בוועדה לביקורת המדינה חיוו דעתם, לפיה צבי טל אומנם פעל תוך ניגודי עניינים - אך אלה ניגודי עניינים חיוביים.

ח"כ יובל שטייניץ הוא המוביל תזה זו. הוא הציג כדוגמה, כי העובדה שצבי טל פעל להגדלת הקצבות הכספים לעמותה לשיקום האסיר (גוף ציבורי לכל דבר ועניין ובעל מטרות ראויות) - למרות שאותה תקופה עמד בראשה - מעידה דווקא על ניגוד עניינים חיובי וראוי; כך גם לגבי קבוצת אמונה.

שאלת השאלות היא, האם יש מקום לפתיחת חקירה פלילית נגד השניים, משל ההליך הפלילי הינו חזות הכל. במצב דברים רגיל, מאליו מובן כי התשובה לכך צריכה להיות חיובית. לא כך הדבר כאשר שוקלים את הנסיבות המיוחדות בשני מקרים אלה:

-פרשת צבי טל -

סוגיה זו הינה סבוכה. יכול אני להעיד על מורכבות העניין, דווקא כמי שחשף פרשה זו בעיתונות. השופט (בדימ.) צבי טל הוא בעל רקורד כזה, האמור לעמוד לזכותו ביום הדין. מדובר באב ששכל את בנו במלחמת יום הכיפורים, איש שנתן את כל חייו למען הציבור. מדובר בשופט בית המשפט העליון לשעבר, יוצא דופן, המוכר וידוע כאיש שנהג רחמים עם בעלי דין. אין ולא יכול להיות ספק: האיש פעל כפי שפעל באופן בלתי תקין, אך שלא מתוך כוונה פלילית. על כן יש להקדים במקרה זה את המאוחר, ולהימנע מחקירה פלילית שסופה ברור מאליו: לא יימצא מקום להגיש נגדו כתב אישום. די בדוח הביקורת שכתב השופט אליעזר גולדברג, המוקיע ברבים, רשמית, את מעשיו של טל. יש להניח לאיש לנפשו, ולאפשר לו להתבודד עם כאבו. אין טעם לרקוד על הדם;


- פרשת פרנקל -

פרנקל השיב את הכסף שקיבל שלא כדין. מעמדו נפגע ויוקרתו ניזוקה בקרב הציבור באופן בלתי הפיך. אין ספק: פרנקל לחץ, באופן בלתי תקין, על אנשים שהיו כפופים לו. בעזרתם קיבל מבנק ישראל כספים שלא הגיעו לו בדין. אלא שעתה, לאחר שהחזיר את הכסף (238 אלף ש"ח), נחלש, במידת מה, הצורך במיצוי הדין עימו במישור הפלילי. שוב, ההליך הפלילי אינו חזות הכל.

פרנקל עשה בזאת (בעצם השבת הכספים) הרבה יותר מאחרים: הממונה על השכר במשרד האוצר, יובל רכלבסקי, חושף מדי שנה עשרות אישים שקיבלו שכר ו/או הוצאות שלא הגיעו להם, ופועל לחיובם להשבת הכספים. רובם משיבים אתה כספים. הוא הדין שראוי למצות גם כאן.

האבסורד בעניין זה זועק: פרקליטת המדינה עדנה - זו האמורה להכריע בעניינו של פרנקל - שנטלה לעצמה שלא כדין 200 אלף ש"ח, לא השיבה עד עתה את הכסף שקיבלה שלא כדין. היא הפרקליטה שתלמד על מעשיו של פרנקל? דוח הביקורת של מבקר המדינה בעניינה (מיום 1.5.00), יכול להפוך בנקל לכתב ההגנה של פרנקל.

מבקר המדינה "שם" השבוע אצבע על מעשה חמור שביצע פרנקל: הוא קיבל החזרים בשיעור 40% בגין מהוצאותיו בחו"ל, למרות שאלה שולמו בפועל בכרטיס אשראי מוסדי (המחוייב מחשבון בנק ישראל). אלא שגם כאן, ולאור תקדים העבר - פרשת שימחה דיניץ - קיים ספק סביר, ונראה כי התביעה תתקשה להוכיח כי מדובר במעשה בעל כוונה פלילית. ואם כך, לשם מה יש לפתוח בחקירה? רק כדי לרצות כמה עיתונאים מתוסכלים?