האצ"ל תוקף את יפו (י') - הסכם בין ארגון ה"הגנה" לאצ"ל

סביר להניח שאילו נחתם הסכם בין ה"הגנה" לאצ"ל כשפרצה מלחמת העצמאות או אחר-כך, ואילו היה הסכם תקף גם בשבוע האחרון של אפריל 1948, לא היה האצ"ל מנסה לכבוש את יפו. אבל הסכם לא נחתם.¹ אומנם ב-7 במארס הביאו נציגי מוסדות היישוב ונציגי האצ"ל הצעת הסכם לוועד הפועל הציוני וביקשו את אישורו. ב-12 באפריל 1948 נדונה ההצעה בישיבת הוועד הפועל הציוני בתל אביב. צירי מפא"י (חוץ מדוד רמז, מפ"ם ו"העלייה החדשה") התנגדו לה בטענה שאין לשתף פעולה עם אנשים שרצחו נשים וילדים בדיר יאסין.² צירי מפלגות "הציונים הכלליים", "המזרחי", "הפועל המזרחי" והרביזיוניסטים תמכו בה. ההסכם אושר ברוב של שלושים ותשעה נגד שלושים ושניים.³

בספרו "המרד" ציטט מנחם בגין את ההסכם:

"א. עמדות האצ"ל תהיינה נתונות למרותו של
מפקד החזית הממונה מטעם ה'הגנה', שיעביר למפקדיהם את הוראותיו באמצעות מפקד שיתמנה על-ידי האצ"ל.

"ב. תוכניות התקפה בחזית א' (הערבית) ותוכניות תגובה בחזית ב' (הבריטית) תהיינה טעונות אישור מוקדם. פרטיהן, ביחס לאובייקט ולזמן, יתבררו בפגישות אישיות של הנציגים והמומחים. כן יהיה האצ"ל מוכן לבצע תוכניות שתוטלנה עליו.

"ג. את חברי האצ"ל יחייב העיקרון של התנגדות לניסיון לפרוק מעליהם את נשקם. בנסיבות מיוחדות יתחשבו חברי האצ"ל, הניצבים בעמדות המגן, במצבן של עמדות ה'הגנה' הקרובות.

"ד. לא תבוצענה פעולות החרמה של כסף בשטח הניתן לשמירה יהודית. מאידך (גיסא) לא יופרע האצ"ל באוסף כספים חופשי והמוסדות יאשרו, הן בארץ והן בתפוצות הגולה, כי אין אצ"ל מקבל כל הקצבה מן המגביות הנערכו לצורכי הביטחון הכלליים.

"ה.התוכניות לרכישת נשק תעובדנה מתוך התייעצות משותפת ותבוצענה מתוך הסכמה הדדית.

"ו. ההסדר העקרוני הזה יהיה טעון אישור בטרם יכנס לתוקפו. הבהרה ביחס לאי-אילו פרטים, על הנציגים והמומחים יוטל להבהיר פרטים אלה".⁴

יותר מכולם התנגדו להסכם הזה נציגי מפ"ם השמאלנית. בישיבת הוועדה הפוליטית של מפלגה זאת הציע ד"ר חנן רובין "לנקוט כל האמצעים הפרלמנטריים כדי לדחות את הביצוע", ואמר: "נקודת הכובד היא באמצעים לא-פרלמנטריים. חברינו במִפקדה יכולים, על-ידי הצגת שאלות, לעכב את הביצוע. על ועד הביטחון (של מפ"ם) לא לבחון את ההסכם כי אם לתכנן כיצד להכשיל את הביצוע". וברל רפטור אמר: "אנחנו צריכים לעשות למען הכשלת ההסכם". אריה נהיר אמר: "ההסכם, לדעתי, אינו ניתן לביצוע. הצד השני לא ייתן להגשימו. אם לא יצייתו לפקודות, אנו צריכים לעשות הכל כדי שההסכם ייכשל מצדם".⁵

ההסכם אושר ב-12 באפריל אבל עדיין לא היה בתוקף ב-25 באותו חודש. מכישלון ההתקפה על יפו למדו גם ראשי האצ"ל וגם מפקד ה"הגנה" שמוטב עם הסכם בתוקף מאשר בלעדיו, ושמוטב לא לדקדק בפרטים ובלבד שייחתם מהר.

בגין כתב בספרו: "בעוד קרב היום השני מתחולל בכל עוצמתו הלכתי עם 'אברהם'⁶ בהזמנת אנשי הסוכנות ו'ההגנה', להיפגש עם גלילי ועם יגאל ידין כדי להבהיר את הפרטים המסוימים שבהם הייתה תלויה הפעלתו של ההסכם בין ה'הגנה' והארגון הצבאי הלאומי. מאחר שהפגישה התקיימה באיחור רב, וביטול השלטון הבריטי הלך וקרב, לא נותר עוד הרבה להבהיר. דיברנו על כך שהסעיף על פעולות-הרכישה לא ירוקן מתוכנו על-ידי איסור מראש, אלא שהן תיעשינה מתוך התייעצות והסכמה הדדית. דיברנו גם על תוכניות קרב נגד הערבים... בפגישה הראשונה ההיא שהתקיימה בביתו של מר פנקס⁷ דנּו גם על יפו. סיפרתי לנציגי ה'הגנה' על מהלך הקרבות ועל הבריחה ההמונית מן העיר, והם אִשרו את הידיעות על מנוסת הערבים. הוסכם בינינו כי אנו נמשיך בהתקפה על יפו ואם לא נצליח במשך היום להגיע לים ולכתר את מנשיה, נעשה, בלילה או ביום המחרת, ניסיון נוסף לפרוץ את קווי האויב. ההסכמה הזאת הייתה דרושה לנו כי בהיכנס ההסכם בין הארגונים לתוקפו קיבלנו על עצמנו את ההכרעה האופרטיבית של ה'הגנה'. כך הייתה ההתקפה על יפו שהחלה תחת מטר של קללות, להתקפה מאושרת".⁸

פרופ' אלון קדיש וחבריו, במחקרם "המערכה על יפו בתש"ח", העריכו שבחתימה על ההסכם "ראה מפקד האצ"ל את השגת המטרה של המבצע. הארגון זכה ללגיטימציה של הנהגת הישוב וגרר את ה'הגנה' למבצע צבאי בגזרת יפו, מבצע שבו הצטייר האצ"ל כחוד החנית וכגורם היוזם".⁹

מצב הרוח בשורות האצ"ל היה פחות נינוח מהאווירה ששררה, לדברי בגין, בפגישתו עם גלילי וידין, ואם קדיש וחבריו צודקים לגבי בגין הרי בהנהגת הארגון היו דעות אחדות ששׂמו את הדגש על ביצוע המשימה הקרבית. אליהו כץ סיפר: "פגלין אמר לי שיש אנשים במטה שמציעים לוותר על המשימה ולא להתעקש לכבוש את יפו ושאל מה דעתי. אמרתי שוויתור על השלמת המשימה הוא אבסורד ילדותי. אם לא הצלחנו עד כה, יש להתכונן באופן יותר יסודי ולתקוף מחדש. הצעתי שנצא לסיור. לקחנו נשק וסיירנו רק שנינו, בלי מלווים. הצגתי לפניו את תוכניתי: להקטין את הכוח לחצי ולהפעיל רק שלוש מאות איש. לתקוף רק את מנשיה ולחצות אותה עד שיאיר היום".¹⁰
_____________

בשבוע הבא: דיון במפקדת האצ"ל לאחר ההסכם עם ה"הגנה"; מנחם בגין מעלה הצעת החלטה להפסיק את ההתקפה על יפו; למנחם בגין לא הייתה חשיבה צבאית אלא אסטרטגית ופוליטית; הדרג הטקטי באצ"ל מרד בהחלטתו של בגין להפסיק לתקוף; לפי אליעזר שרון, הוא תכנן את ההתקפה על שכונת מנשיה; היסטוריונים "מגויסים" מעריכים שבגין "עשה מקח טעות" כשנכנע לדרישה להמשיך ולתקוף את יפו; מלחמת תרבות בין שמאל לימין על הערכת מהלכי האצ"ל.

1. ראו, שער ראשון על פרשת דיר יאסין בכרך ט' של הסדרה "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות" – "הכרעה".
2. ראו לעיל, שער ראשון על פרשת דיר יאסין.
3. שם, שם; "ספר תולדות ההגנה", עמ' 1556.
4. מנחם בגין, "המרד", עמ' 424-423.
5. שלמה נקדימון, "אלטלנה", עידנים, 1978, עמ' 44.
6. חיים לנדאו, לימים ח"כ ושר בממשלת ישראל.
7. דוד פנקס, ממנהיגי "המזרחי", לימים ח"כ ושר בממשלת ישראל.
8. מנחם בגין, "המרד", עמ' 451.
9. אלון קדיש ואחרים, "המערכה על יפו בתש"ח", עמ' 104.
10. ראיון עם אליהו כץ.