חשיבה פרימיטיבית, דוגמטית וקבוצתית

אחרי הפגישה ב"מטבח של גולדה" באפריל 1973 במערכת הביטחון הגיעו ידיעות רבות על מלחמה ממשמשת ובאה.

ב-25 בספטמבר נפגשה גולדה מאיר עם מקור בעל חשיבות ראשונה במעלה – חוסיין מלך ירדן, ראש ממשלתו וראש אמ"ן בצבאו. אלי זעירא כתב: "הייתה זו פגישה היסטורית, של פעם בדור". בעיתון הישראלים בניו-יורק, "ישראל שלנו", נכתב באוקטובר 1989 מפי "אישיות ביטחונית ישראלית שמילאה תפקיד חשוב ב-1973", כי "המלך חוסיין הגיע במיוחד לישראל זמן קצר לפני מלחמת יום כיפור, להזהיר את גולדה מאיר מפני התקפה סורית ומצרית על ישראל". לגולדה מאיר נלווה מנכ"ל משרדה, מרדכי גזית. בספרו האוטוביוגרפי כתב דוברו של משה דיין, נפתלי לביא: "האורח רם-המעלה בא לביקור חטוף וסודי של כמה שעות. באותה שיחה הביע האורח את הערכתו שצבא סוריה נערך למלחמה וכי הטנקים הסוריים ערוכים בעמדות זינוק למתקפה. הוא נשאל אם סוריה תצא לבדה למלחמה בלי מצרים, והשיב שלדעתו היא לא תעשה כך". אלי זעירא ביקר בספרו את גולדה שהיא לא שאלה באותה בפגישה מתי ייצאו סוריה ומצרים למלחמה. אֵילו מטרות יש למלחמה? האם יש דרך לדחות או למנוע את המלחמה? האם ברית-המועצות תומכת במצרים ובסוריה? "אילו הייתה שואלת, הייתה מקבלת תשובות. אבל היא לא שאלה!", כתב זעירא.

במקביל לפגישת גולדה וחוסיין נפגשו ראש "המוסד" צבי זמיר ועוזר ראש אמ"ן למבצעים אל"ם אהרון לברן עם ראש אמ"ן הירדני, שממנו התברר כי צבא סוריה "ערוך למלחמה" ו"שזה בתֵאוּם עם מצרים". לברן הגיב בספקנות. ראש ענף ירדן באמ"ן/מחקר, סא"ל זוסיא קניאזר, שהאזין לשיחה מהחוץ התרשם לדבריו שמלחמה ממשמשת ובאה, דיווח מיד למפקדיו ואף השתיקו אותו בדיונים אחר כך.¹ הדבר מלמד על עומק הקונספציה או על הקונספירציה, כמו שארע גם ב-7 באוקטובר 2023.

אחרי הפגישה סמוך לחצות, דיווחה גולדה בטלפון לדיין בביתו על שנאמר בה, ואחרי זמן-מה קיבלה ממנו שיחה מרגיעה בטלפון: הוא וגם צה"ל מודעים למצב ובכוונתם לתגבר למחרת, ערב ראש השנה, את חזית הצפון.² למחרת, ב-26 בספטמבר, היא טסה למפגש האינטרנציונל הסוציאליסטי בשטרסבורג, ומשם יצאה לפגישה בווינה עם קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי. גולדה ודיין לא התייחסו ברצינות לאזהרה ואין זה משנה עם מי התייעצו ומה אמרו להם היועצים. צודק זעירא בטיעונו שלהערכת אזהרה זאת הם לא היו זקוקים לאמ"ן ולעומד בראשו. ניסיונם היה רב משלו והם היו האחראים הראשיים לשרידותה של ישראל ולא הוא.

ב-30 בספטמבר בבוקר הגיע מסר מסוכנות הביון של ארה"ב (C.I.A.) שצבא סוריה ערך הכנות למלחמה במשך כל חודש ספטמבר ובעצם השלימן. הפקודות כבר ירדו עד לרמת הגדוד. נמסרו גם פרטים של התוכנית ורשימת הכוחות המשתתפים. האמריקנים שאלו מה יש לישראלים להעיר על המידע. בשעה 18.00 כינס הרמטכ"ל בלשכתו מבחר קצינים בכירים מהמטכ"ל, מאמ"ן, מפיקוד הצפון ומפיקוד הדרום אך בלי לשתף את שר הביטחון.³

סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל, סבר שידיעות אלה מחייבות לגייס את מערך המילואים. הרי עדותו: "ב-30 בספטמבר 1973 היה דיין בפורום בכיר, ובו לא קיבלו את דעתי. אני טענתי שתהיה מלחמה ודדו אמר שלא תהיה. התרגזתי מאוד ודפקתי על השולחן. דדו ואני חדלנו לדבר זה עם זה עד פרוץ המלחמה. ביטלתי את כל תוכניותַי והזמנתי לשיחה את אלי זעירא ואת עוזרו אריה שלֵו, ואמרתי להם: ׳אילו הייתי הרמטכ"ל הייתם מקבלים ציון לשבח על המידע המצוין שסיפקתם והייתי ממליץ לדרג המדיני לגייס את הצבא. אתם הייתם נחשבים לגיבורים לאומיים מפני שנתתם התראה נכונה, זה נדיר בתולדות המודיעין ובתולדות הצבאות. אבל אני לא הרמטכ"ל, וזה ענין של החלטת מפקד, לכן ההחלטה תלויה רק בכם. אם תשנו את הערכתכם יהיה גיוס, ואני מבקש שתשנו אותה!׳. התווכחנו כשעה וחצי, ולבסוף אמר לי זעירא: ׳טליק, אני אמרתי לאריה שלֵו שמזל שיש אדם כמוך במערכת, אתה מאלץ אותנו להעמיד לביקורת את המחשבות שלנו ולבדוק אותן. טוב שהִבעת את חששותיך. אחרי השיחה הזאת אני בטוח עוד יותר שלא טעינו בהערכתנו, ושלא תהיה מלחמה׳".⁴

אלי זעירא אישר את דבר קיומה של שיחה זאת והוסיף שטל דיבר רק על סכנת מלחמה מצד סוריה. זעירא ושלֵו העריכו שסוריה לבדה לא תצא למלחמה. לכן מלחמה ברמת הגולן לא תהיה.⁵ שלישו ומזכירו של משה דיין, תת-אלוף (מיל׳) אריה בראון, כתב: "בלילה שבין 30 בספטמבר ו-1 באוקטובר נתקבלה באמ"ן ידיעה על כוונת מצרים וסוריה לצאת למתקפה על ישראל ב-1 באוקטובר. בידיעה גם נאמר כי ההתקפה תנוהל בפיקוד מצרי. ראש אמ"ן הורה שלא להעביר את הידיעה לא לשר הביטחון ולא לרמטכ"ל, וכך היה! למחרת בבוקר בא הרמטכ"ל ללשכת השר, לקראת המשך דיון הערכת המצב במטה הכללי, ושׂח לדיין: ׳אתה יודע, היום הייתה צריכה להיפתח מלחמה׳. שר הביטחון הנדהם שאל: ׳מה זאת אומרת?׳. הרמטכ"ל השיב: 'אתמול נתקבלה ידיעה לפיה עומדת להיפתח היום מלחמה משותפת מצרית-סורית, אולם אלי לא העביר לנו מידע זה, כי לא רצה להדאיג אותנו׳. הסתבר שרק כמה דקות לפני-כן אמר זעירא לאלעזר: ׳הצלתי לך שנת לילה׳. ׳למה אתה מתכוון?׳, שאל הרמטכ"ל, ושמע על דיון לילי באגף המודיעין לאחר קבלת המידע האמור, שהסתיים במסקנה: ׳מלחמה אינה עומדת לפרוץ ב-1 באוקטובר׳. תגובתו של הרמטכ"ל לסיפורו של זעירא התמצתה במלה אחת – ׳יופי׳".⁶

ב-1 באוקטובר פתח הצבא המצרי בתרגיל נרחב בסמוך לתעלת סואץ. הגיע מידע מסוכֵן בצבא המצרי, שהמלחמה תיפתח במהלך התרגיל. ראשי אמ"ן ביטלו את המידע ולכאורה צדקו. לימים התברר שהם לא הבינו אותו. אבל בניגוד ל-7 באוקטובר 2023, ראשי מערכת הביטחון ב-1973 היו מודאגים. מטעם זה הם קיימו את ההתייעצות הצבאית-מדינית השנייה ב-3 באוקטובר, שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה, מיד אחרי שגולדה מאיר חזרה מביקור בשטרסבורג ובווינה. השתתפו בה גולדה מאיר, יגאל אלון, משה דיין, ישראל גלילי, דוד אלעזר, צבי זמיר, י. רביב, א. בראון ואבנר שלֵו, וכן ראש מחלקת המחקר באגף המודיעין תת-אלוף אריה שלֵו, מפקד חיל האויר בני פלד וראש לשכת ראש הממשלה אלי מזרחי.

פתח את הדיון אריה שלו (הדברים שאמר באותה פגישה היו אחת מסיבות הדחתו אחרי המלחמה. אחרי ההדחה מילא אריה שלו את התפקידים האלה: מתאם פעולות צה"ל ביהודה ושומרון, סגן ראש המכון ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון זה).⁷ הוא תֵאר את ההתפתחויות במצרים וסוריה והעריך כך את סיכויי המלחמה: יש הכנות למלחמה בשתי המדינות, לרבות קידום יחידות, הצבת מטוסי תקיפה בשדות-תעופה קדמיים, הבאת ציוד צליחה לאזור תעלת סואץ והקמת מערך הגנה – תנאי מוקדם למערך התקפה על-פי הדוקטרינה הסובייטית, אבל "סאדאת מעריך שלא יוכל לנצח". הוחלפו דעות, מי יפתח ראשון באש ואיך יגיב הצד שכנגד, ואריה שלו העריך: "לא תהיה מלחמה".

הרמטכ"ל אלעזר אמר: סוריה לא תפתח במלחמה לבדה. אם תהיה פעולה סורית-מצרית יסתננו אלינו ידיעות ונוכל להתכונן לקראתה. בצפון אולי יהיו לסוריה הֶשגים מסוימים, אף כי הכוחות בצפון תוגברו. לשאלה מה המצב בדרום רמת הגולן השיב אלעזר: "יש באפשרותנו להוסיף שם, בתוך עשרים וארבע שעות, עוד חמישים טנקים על המאה ושלושה-עשר. כדי למנוע כל הֶשג מהסורים יש לגייס מילואים. בשנה שעברה היו אנשים ששֵרתו שִשים, שבעים יום. אני לא מציע גיוס מילואים נרחב אלא לסמוך על המערך הקיים, עם סכנה שיהיו להם (לסורים) אולי הֶשגים מסוימים".
משה דיין אמר שהמצרים אינם מדאיגים אותו. "גם אם יכבשו שטחים, הם רחוקים מיישובים שלנו".

גולדה מאיר: "מצרים לא תרוויח שום דבר מכיבוש רצועה צרה שתחייב אותנו להכותה מכה רצינית והיא תפסיד (הקונספציה – א.מ.). לסורים, לעומת זאת, יש סיכוי לכבוש את כל רמת הגולן".

צבי זמיר: "הרוסים מעריכים שיש ביכולת הסורים להשתלט על רמת הגולן אך הרוסים אינם בעד מתקפה".

המשתתפים הסכימו לספק לשרים האחרים מעט מידע, "אבל לא בפרוטרוט".⁸
אריה שלו: "במצרים אישרו יציאת קצינים למֶכה. תרגיל כמו שיש להם עכשיו היה ברמדאן לפני שנתיים. אושרו חופשות ושחרורים ל-8 באוקטובר. עם זאת, המצב במצרים אינו שגרתי, וצריך לתדרך את שמחה דיניץ" (שגריר ישראל בארצות-הברית).
גולדה מאיר: "דיניץ (שהיה אז באבל) יכול לשבת ׳שבעה׳ בתל אביב. לאמריקנים יש לומר הכול, כדי שלא יתפסו אותנו בשקר ואמינותנו תרד".

אלעזר: "אם חיל האויר יתקוף ראשון את מערכי הנ"מ של האויב, עלולים ליפול שלושה מטוסים".

כלומר: העובדות היו ידועות לחברי הפיקוד העליון. הערכה מוקדמת לעולם אינה מדויקת, גם לא כאשר המעריכים הם מקצוענים ברמה גבוהה, אבל הפעם היה פער עצום. לא היה דמיון כלשהו בין ההערכות למציאות.

ביציאה מהדיון, ראש הממשלה גולדה מאיר לחצה את ידו של שלֵו ואמרה לו: "תודה רבה, הרגעת אותי". סגן הרמטכ"ל בעל הדעה הכופרת, ישראל טל, לא הוזמן לפגישה, גם מפקד חיל האויר הגיע למסקנה שהמלחמה הפכה לוַדָּאית, וגם דעתו לא נשמעה.⁹

לקראת הערב יום חמישי 4 באוקטובר התקבל מידע חדש והמצב הכללי החריף באחת. מסיבות שונות, מ-25 בספטמבר לא צולם המערך המצרי. טיסת צילום של אותו יום בצהריים פוענחה רק מאוחר בערב והתוצאות הדהימו: לקט של אמ"ן ציין "הֵערכוּת שלא הייתה כדוגמתה. שר הביטחון סיכם למחרת: "רק ממספרים אפשר לקבל שבץ".
הרמטכ"ל אלעזר: "צבא מצרים הולך לצליחה במאה אחוזים". מהאזנות נודע גם כי במצרים ובסוריה מארגנים הרוסים פינוי של משפחות היועצים בו-זמנית בחופזה. הענין התקבל כאתגר אינטלקטואלי – למצוא הסבר למהלך בלתי צפוי זה משמעותו ההגיונית ביותר הייתה מלחמה קרובה.

באותו יום, לקראת ערב, הגיעה ל"מוסד" ידיעה ממרואן אשרף, שתפרוץ מלחמה בקרוב. ראש "המוסד", צבי זמיר, שוחח על כך באותו לילה עם אלי זעירא ולמחרת טס לאירופה להיפגש עם מרואן אשרף. כמו ב-6–7 באוקטובר 2023, המידע החדש חִייב שינויים בתפיסות (קונספציות) בסיסיות. לכך לא היו ערוכים ראשי מערכת הביטחון הדוֹגמטיים. ואולי המידע דווקא התאים לקונספירציות בשני המקרים כפי שניתחתי בהרחבה במחקרי "השערת הקונספירציה",¹⁰ ובהסכת בערוץ 7.¹¹

בדיון המטה השבועי אצל שר הביטחון, ביום שישי 5 באוקטובר, בהשתתפות דוד אלעזר וישראל טל, אמר זעירא: "כל הסימנים מעידים שהמצרים והסורים לא הולכים לתקוף, אלא נמצאים במצב של חרדה מאיתנו". באותו יום, בדיון אצל גולדה מאיר, הוא אמר שתקיפה סורית-מצרית "לגמרי לא סבירה, אך אולי הרוסים חושבים שבכל-זאת אלה עומדים לתקוף, כיוָן שאין הם מכירים טוב את הערבים... ההרגשה שלנו שהם לא הולכים לתקוף". ושוב באותו יום בהתייעצות חרום של ראש הממשלה ושרים, אמר זעירא: "אנו עדיין רואים בסבירות גבוהה, שהכוננות הסורית והמצרית נובעת מחשש מפנינו, ובסבירות נמוכה שהכוונה האמיתית של מצרים וסוריה לבצע פעולות תוקפניות במגמות מוגבלות". בתום דבריו שיבח גלילי את סקירתו של זעירא ואמר שלדעתו יש לישראל שרותי מודיעין מעולים.

ביום שישי אחרי-הצהרים הגיע לאמ"ן דיווח מיחידת איסוף 848 (היום 8200) בפיקודו של סגן-אלוף יואל בן-פורת על מלחמה ודאית. קלטו מברק מוצפן שפִענח ראובן ירדור¹² סמוך לשעה חמש בערב, 21 שעות לפני פרוץ הקרבות, שהבהיר מעל לכל ספק כי המלחמה עומדת לפרוץ. היה זה המברק של שגריר עירק במוסקבה, שכינויו באמ"ן היה "יחמור", למשרד החוץ בבגדד ובו דיווח כי פינוי נתיני ברית המועצות מסוריה וממצרים בא בעקבות כוונת הסורים והמצרים לפתוח במלחמה. הקצין התורן באמ"ן, רב-סרן אילן תהילה, נמנע מלהפיץ את המידע הזה בין ראשי הפיקוד העליון, כפי שמחייבות הוראות הקבע. הוא נהג כך בעצת מפקדו הישיר, סגן-אלוף חיים יעבץ (לימים תת-אלוף), משביקר במקרה את פקודו באותה שעה. אחרי שהודח על-ידי ועדת אגרנט אמר לי דוד אלעזר כי אם היה מידע זה מגיע לידיעתו, היה לבטח מגיע למסקנה שמדובר במלחמה ומגייס מיד מילואים. אבל המידע לא הגיע לידיעתו, כי המערכת שהוא עמד בראשה תִפקדה שלא כהלכה. פרשה דומה לכך היא פרשת הנַּגָּדית ו' מ-8200 שחשפה את כל הפרטים על תוכנית "חומות יריחו" של החמאס שבוצעה בשמחת תורה תשפ"ד, 2023.

בליל יום הכיפורים נפגש זמיר באירופה עם אשרף. ביום הכיפורים, לפנות בוקר, דיווח זמיר בטלפון לגולדה, לדיין ולזעירא שבשש לפנות ערב תפרוץ המלחמה. בספרו, מעלה זעירא אפשרות שגם דיווּח זה היה חלק מן ההונאה המצרית, שהרי המלחמה פרצה בשתיים אחרי הצהריים ולא בשש לפנות ערב.

ביום הכיפורים עצמו, בשעה 05.30, שמונה וחצי שעות לפני פרוץ המלחמה, אמר המעריך הלאומי אלי זעירא בדיון בלשכת הרמטכ"ל כי המלחמה אינה נחוצה לנשיא מצרים מבחינה פוליטית, ומדבריו השתמעה דעתו כי סאדאת לא ייתן בסופו של דבר את פקודת האש והמלחמה לא תפרוץ.¹³

ב-1 באוקטובר העריך ראש דסק סוריה באמ"ן, סגן-אלוף אביעזר יערי,¹⁴ שמדובר במלחמה. קצין המודיעין של פיקוד הצפון, חגי מן, היה שותף להערכה של יערי.¹⁵ ב-3 באוקטובר מסר יערי הערכה מפורטת לאלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי: "מדובר במלחמה כוללת, ויש להביא בחשבון שזאת מלחמה כוללת". למחרת קיבל יערי פקודה להתייצב, ב-7 באוקטובר בבוקר, בלשכתו של זעירא, לבירור, מפני שהערכתו סותרת את הערכת ראשי אמ"ן, אבל ב-7 באוקטובר כבר היו זעירא ויערי עסוקים בעניינים אחרים. אולי העקשנות ואומץ-הלב של יערי הם אחד ההסברים למוכנות של פיקוד הצפון למלחמה יותר מפיקוד הדרום.

לכל האנשים שהשתתפו בשתי הפגישות של "המטבח של גולדה" (הפיקוד הישראלי העליון) שתוארו לעיל בפירוט, ובפגישות האחרות שאוזכרו בקצרה, היה אינטרס שרידותי להעלים את תוכנן מידיעת הציבור. אילו פורסם מה שנאמר בהן, בזמן האמיתי, לא ביטחון ישראל היה נפגע אלא השרידות הפוליטית, המעמד החברתי והיתרונות הכלכליים של האנשים שאמרו מה שאמרו, ושל המפלגות, המחנות וקבוצות האינטרסים שייצגו אנשים אלה. אומנם רוב הציבור אינו מתעניין בפרטים של נושאים אלה, ומי שמתעניין וקורא את הפרסומים, אינו מבין את מלוא משמעותם, כי לא פותחה לשם כך לשון מתאימה. מלחמת יום הכיפורים לא נחקרה על-ידי מערכת הביטחון מחקר אמיץ, חושפני, אמפירי ואובייקטיבי; לקחיה לא הופקו וליקוייה נראו שוב במלחמת לבנון, במאבק נגד האינתיפאדה, במלחמת המפרץ ובלחימה נגד ארגון החיזבאללה בדרום לבנון ונגד ארגון החמאס בארץ-ישראל כפי שהדבר בא לידי ביטוי איום ונורא ב-7 באוקטובר 2023.

בתוכנית הטלוויזיה שהוקדשה לעשרים שנה למלחמה, אמר הרמטכ"ל אהוד ברק: "יש דברים שיכלו להביא לשינוי התמונה. למשל, מיצוי יכולת האיסוף. עד ה-6 באוקטובר מערכת המודיעין לא פנתה לכל המקורות שאפשר היה לפנות אליהם כדי לשאול אם תהיה מלחמה או לא; זו אחת ההשתקפויות של העובדה, שעד הסוף לא ידעו שאנחנו לפני מלחמה כוללת... אם המודיעין היה אומר מ-1 באוקטובר, מ-4 או מ-5 באוקטובר, ומיד לאחר ההודעה על פינוי המשפחות הרוסיות, שיש סבירות גבוהה למלחמה כוללת של סוריה ומצרים ביממה או שתיים הקרובות – לא הייתה ברירה, אלא לגייס את כל המילואים. גיוסם של כל המילואים ופריסתם בקו היו עשויים לשנות מיד את התמונה".
המחדל הזה נעוץ באבני-היסוד של הציביליזציה הנוכחית. הוא אינו מוגבל רק לתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, הוא בן-לוויה בלתי נפרד של מדינת ישראל מאז הקמתה ועד כתיבת שורות אלה אחרי 76 שנים, והוא הכוח המניע, התת-קרקעי, העיקרי, של ההתרחשויות בה.

המחקר המעמיק של ד"ר מיכאל ברנשטיין על "הקרב המודיעיני של צה"ל" לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים – שראוי לכל קצין בקבע ובמילואים ולכל מי שחוקר ומעניין לקרוא אותו במלואו ביסודיות, והמידע שהצטבר במשך שנה על המחדלים של כל מערכת הביטחון לקראת טבח 7 באוקטובר – מלמד:

• לשני המגה-מחדלים הביטחוניים של 1973 ו-2023 היה דפוס דומה אם כי לא זהה כמובן.

• לפני שני המגה-מחדלים היה שפע מידע שאמור היה לאפשר למנוע את המלחמה ואת הטבח או למצער להגיע אליהם מוכנים.

• בשני המגה-מחדלים נחשפה בקרב ראשי מערכת הביטחון של ישראל צורת חשיבה פרימיטיבית דוֹגמטית וקבוצתית שסיכנה את עצם קיומה של מדינת ישראל ושעלתה במחיר כבד מאוד, כשהוא לעצמו מסכן לטווח הארוך את קיום המדינה.

• לכל זרועות מערכת הביטחון היה ויש ענין שרידותי להסתיר את הליקויים הנ"ל, וזאת הסיבה שמחדלי 1973 לא הופקו, הלקחים לא הופקו והמחדלים חזרו על עצמם ב-2023.

• לכן – על כלל הציבור בישראל לדעת את הליקויים, להבין את הלקחים ולהטמיע אותם בתרבות הלאומית שלנו, בבחינת "אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהִלים, פרק פה, פסוק יב).

_______________________
בשבוע הבא: הגנת תעלת סואץ והגנת היישובים בעוטף עזה; קו מאז'ינו אִכזב; תפיסת המם-כף מג'וערה; הרמטכ"ל חיים בר-לב לעג לאלופים ישראל טל ואריאל שרון; עדות של דני וולף רהב; לא למדו את קלאוזביץ.

1. אורי בר-יוסף, "הצופה שנרדם – הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה", זמורה ביתן, 2001, עמ' 243–246; ראיונות עם זוסיא קניאזר.
2. אורי בר-יוסף, שם.
3. ד"ר מיכאל ברונשטיין, "הקרב המודיעיני של צה"ל" בספר המחקרים המעדכן ביותר על מלחמת יום הכיפורים שערך "הפורום לאִזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים", "ניצחון בסבירות נמוכה", הוצאת שרידות, 2017, עמוד 109.
4. סדרת שיחות וראיונות הנ"ל עם ישראל טל.
5. הראיונות הנ"ל עם אליהו זעירא.
6. אריה בראון, שם, עמ' 47.
7. אריה שלו הוא אישיות חשובה במחקר הביטחוני-אקדמי במדינת ישראל. לאנשים כמוהו יש אינטרס שרידותי לבלום מחקרים מהסוג המתפרסם כאן ולהתנגד לפרסומם, ומדינת ישראל, התומכת במוסדות שהם מנהלים, מסייעת להם, בעקיפין, להזיק לה. ב-1991, למשל, פִרסם שלֵו מאמר בשם "הסיכוי לפתיחת משא-ומתן תכליתי בין סוריה לישראל", בדוח צוות "המרכז למחקרים אסטרטגיים ע"ש יפה": "מלחמת המפרץ – השלכות על ישראל"; ומאמר בשם "מאבק ושיתוף פעולה" (1949–1955), בקובץ "סוריה וביטחון ישראל" בסדרת מרקם – בימת "מערכות" לליבון סוגיות ביטחון לאומי. ראשי המערכת הפוליטיים דאגו לאריה שלו, בגלל מעמדו הבכיר בזרוע הפוליטית-אידאולוגית של צה"ל, ונאמנותו להם. על נאמנות למערכת הפוליטית יש תמורה ואין להפקיעה. לאלוף שמואל גונן, לא דאג איש.
8. שהרי השרים האחרים מאיימים עליהם לא פחות מאשר סאדאת ואסד, לכן הם אויביהם ויש לנהוג כלפיהם בהונאה.
9. ברונשטיין, שם עמ' 114.
10. ד"ר אורי מילשטיין, "השערת הקונספירציה" בספר המחקרים הנ"ל, "ניצחון בסבירות נמוכה".
11. [קישור]
12. ראובן ירדור, תת-אלוף בדימוס, לימים מפקד 8200. נחשב לאחד ממפענחי הצפנים המבריקים.
13. בראון, שם, עמ׳ 69-58.
14. לימים אלוף, ומפקד המכללה לביטחון לאומי. קיימתי אִתו ראיונות אחדים.
15. סדרת ראיונות עם חגי מן.