פרשת תל-מוטילה 2

בארבעת הימים הראשונים לקרבות תל-מוטילה הופעלו חטיבת "גולני" הסדירה וחטיבת המילואים "אלכסנדרוני" בלי תמונת-מצב מהימנה ● מפקדים בכירים ניהלו את הקרב מן העורף הקרוב ולא שלטו במתרחש בקו האש ● כוחות נשלחו בזה אחר זה - לעִתים בלי סיור, תֵאוּם, ציוד ואספקה מסַפקים ● לאחר שהושגה הפסקת אש בחסות האו"ם, הורה צה"ל על פעולה נוספת שעמדה בסתירה לרוחה ולתכליתה של הפסקת האש

אורי מילשטיין תחקירים תגובות

הפגז התפוצץ והמפקד נהרג

מפקד גדוד 13, רחבעם זאבי, וממלא-מקום מפקד חטיבת גולני, מאיר עמית, הגיעו למוצב הקדמי ליד זנגריה רק בשעות אחר-הצהריים של יום רביעי, 2 במאי 1951, שעות אחדות לאחר תקרית שוד העדר הכושלת של חיילי גולני. עמית הורה למפקד קורס מפקדי הכיתות של החטיבה, שהיה אמור להסתיים למחרת, לשלוח מחלקה לזנגריה כדי לתגבר את פלוגת המילואים שנשלחה לאזור התקרית.

חניכי הקורס צפו בסרט בטבריה בלילה. ההקרנה הופסקה והם נקראו לצאת מן האולם. מלחמה פרצה בגבול הסורי, נאמר להם. מפקד הקורס, איתן שמשוני, הורה למחלקת התורכּים לצאת לזנגריה כשחזרו למאהל ליד המושבה מגדל. אנשי המחלקה היו עולים חדשים, רובם מתורכּיה, שהשתתפו תחילה בקורס מפקדי כיתות של פיקוד הצפון. הקורס ההוא התפרק לאחר תאונה קשה. פגז הושלך ואחד המפקדים ירה לעברו לפי העדויות. הפגז התפוצץ והמפקד נהרג. החניכים פוזרו בין יחידות שונות ומקצתם צורפו לקורס של גולני. מרדכי אשכנזי, שעלה לארץ בגיל 14 והתגייס בגיל 17, היה חניך במחלקת התורכּים. אשכנזי סיפר:

'הייתי רגם. תחמושת מבצעית לא קיבלנו. לקחתי לפעולה פגזי אימונים שאינם מתפוצצים. נסענו לזנגריה. הלכנו ברגל משם. מפקדים אמרו לנו שהסורים נכנסו לשטח ישראל ועלינו להדוף אותם. הגענו למגע עם הסורים בשעות הקטנות של הלילה. חובש גדודי דרוזי נפצע מיד. שקשקנו ושכבנו על האדמה. מפקד הכיתה פקד עלי להביא ארגז כדורי מקלע. איבדתי את המחלקה. מצאתי אותה רק עם שחר. עלינו לתל-מוטילה. הצטרפנו לחיילי המילואים'.

ציוד ואספקה בכמות מספקת לא הגיעו לתל-מוטילה עד 3 במאי. 4 חיילים נהרגו ואחרים נפצעו עד אז. הקשר עם מוצב הפיקוד בזנגריה נותק. חוליה בפיקוד משה פרילוצקי הלכה ברגל לזנגריה תחת אש, קיבלה ציוד ואספקה וחזרה לתל. חיים עינב הבטיח לפרילוצקי בזנגריה כי משלוח גדול יותר יישלח בהקדם.

ממלא-מקום אלוף פיקוד הצפון, שמואל אדמון, הגיע למסקנה שאחד ממקורות הכשל הוא היעדר מפקד קבוע לגדוד המילואים 34. אדמון שלח ג'יפ להביא את משה בן-דרור, פלמ"חניק ותיק ומפקדו האחרון של הגדוד ה-5 בחטיבת הראל.

בן-דרור סיפר: 'ג'יפ הופיע במסגריה. הנהג אמר לי שאדמון מבקש שאבוא. אדמון ביקש ממני לקבל מיד את הפיקוד על הגדוד במפקדת פיקוד הצפון. יצאתי לבסיס האימונים בהר כנען. נפגשתי עם הסמג"ד, אספתי פרטים והתחלתי לארגן משלוח ציוד ואספקה לתל-מוטילה'.¹

הסורים השתלטו על גבעה נוספת, שכונתה משלט הבורות או מוצב הדמות, במרחק 900 מטר מדרום לתל-מוטילה. זאבי קיבל מעמית את קורס מפקדי הכיתות של החטיבה ושלח את שתי המחלקות שטרם הופעלו, בפיקוד שמשוני, אל מוצב השפך העזוב, מדרום למוצב הדמות ועל שפת הכנרת.

הסורים תקפו את תל-מוטילה ונהדפו ב-3 במאי, בשעה 3 אחר-הצהריים. הסורים חידשו את ההסתערות סמוך לשעה 6 בערב. מפקד פלוגת המילואים ביקש מזאבי אישור נסיגה בקשר. עמית, שישב במפקדה הקדמית בווילה מלצ'ט שעל חוף הכנרת, אסר את הנסיגה. עמית וזאבי מינו את אריה טפר למפקד הכוח בתל-מוטילה.

טפר סיפר: 'יצאתי אל התל ברגל, עם חובש ושני חיילים. מצאנו דמורליזציה גמורה. האנשים לא חפרו שוחות. הסורים הפגיזו אותם בלי הרף במרגמות 60 מ"מ. אחדים היו בהלם. חפרתי שוחה מיד עם הגעתי. הם ראו אותי. הם חפרו בעזרת כובעי הפלדה, אבנים ובציפורניים. התקשרתי לקראת בוקר עם מפקד גדוד הארטילריה שלנו, אהרן שפאק. טיווחתי הפגזה על ריכוזים סוריים. האויב תקף כל היום והגיע לטווח רימונים. האנשים שלי, שהיו חיילים טובים ובעלי ניסיון ממלחמת העצמאות, בלמו את ההתקפה וגרמו אבדות לאויב'.²

תוציא את האצבע מהתחת

הרמטכ"ל, יגאל ידין, אדמון, עמית וזאבי קיימו התייעצות במרחב הגזרה באותו אחר-הצהריים. המפקדים החליטו להעביר את כל חטיבת גולני לגזרת הקרב. הפיקוד המבצעי נשאר בידי זאבי למרות נוכחותו של עמית במקום. מבנה פיקוד חריג נוצר בכך. המח"ט בפועל נכח בגזרה. ניהול הקרב נשאר בידי אחד המג"דים.

עמית הסביר: 'המשימה לא הייתה גדולה כל כך. טעם לחלק את הגזרה לשניים לא היה. החלטנו להעמיד את כל כוחות החטיבה בפיקוד אחד. זאבי נבחר משום שזו הייתה משימה גדודית לכל היותר להערכתנו. זאבי היה אחראי עד אז על הגזרה. זאבי הכיר היטב את השטח והיה המפקד הקרבי הטוב ביותר שהיה לנו'.³

אדמון הורה למפקד גדוד 21, אהרן אבנון, להביא לגזרה את כל גדודו עוד לפני הצהרים. השיחה ביניהם הייתה חריפה לפי עדותו של אבנון:

אדמון: כמה זמן דרוש לך?
אבנון: אני זקוק לכלי רכב.
אדמון: תוציא את האצבע מהתחת.
אבנון: בלי 24 משאיות לא אוכל לעלות לגזרה.
אבנון: אני לא יכול. מאין אקח?
אדמון: תוציא את האצבע מהתחת.

אבנון סיפר: 'שתי פלוגות רגלים, פלוגה מסייעת סדירה ופלוגת מילואים אחת היו בגדוד. המפקדים החליטו להעביר את הפלוגות שלי לפיקודו של זאבי ולשלוח פלוגה אחת לתל-מוטילה כדי להחליף את כוח המילואים של טפר. הטלתי את המשימה על הפלוגה הטובה ביותר בגדוד, בפיקוד גבי ברשי'.

פלוגתו של ברשי מנתה כ-70 חיילים ומפקדים, רובם עולים חדשים מרומניה, מצפון-אפריקה ומעירק. החיילים סיימו אימון פלוגתי. ניסיון קרבי לא היה להם. חייל אחד סבל מהתקפי אפילפסיה וחייל אחר נהג לפצוע את עצמו בשעת סערת נפש לפי העדויות. העובדה ששניהם נכללו בכוח שנשלח לקרב מעוררת שאלות קשות על המיון, ההתאמה והכשירות. הפלוגה הייתה מאורגנת בשתי מחלקות בלבד. מחלקה אחת הייתה בפיקוד סגן-משנה ומחלקה אחת בפיקוד סמל.

ברשי חזר לבסיס הגדוד בטירה, ליד חיפה, מסיור מפקדים ממזרח לכנרת בערב 3 במאי. אבנון הורה לברשי להכין את הפלוגה לתנועה ולנסוע לווילה מלצ'ט, שם יקבל הוראות מעמית:

אבנון: ארגן את כל הפלוגה לתנועה וסע לווילה מלצ'ט. עמית ייתן לך שם הוראות.
ברשי: ומה בעניין החלפת הקו?
אבנון: זה נפל.
ברשי: באיזה ענין עלי ללכת לעמית?
אבנון: בענייני מקצוע.

ברשי הגיע לווילה מלצ'ט בלילה. עמית אמר לברשי לדבריו: 'מקום שנקרא תל-מוטילה קיים. יחידת מילואים בפיקוד טפר מחזיקה בו מעמד בקושי. טפר הודיע שאנשי המילואים עלולים לעזוב את המקום. צא מיד עם הפלוגה למושב אליפלט. קצין המודיעין של גדוד 13 יחכה לך שם ויוביל אותך אל טפר. אתה תתפוס את הגבעה והוא יתפנה'.

ברשי ביקש לערוך תחילה סיור עם מפקדיו, לראות את המקום באור-יום ולתת קבוצת פקודות. עמית השיב: 'זמן אין. החיילים לא יחזיקו שם מעמד. עליך להחליף אותם עוד הלילה'.

ברשי המשיך: 'יצאתי עם הפלוגה לאליפלט. הקמ"ן הוביל אותנו ברגל משם. הקמ"ן תעה בדרך. הקמ"ן זיהה את הגבעה הנכונה עם שחר ועלינו עליה. התפרסנו בעמדות שחפרו אנשי המילואים. הפגזה קשה נחתה עלינו מיד'.⁴

טפר, שחלה במלריה, נסע לביתו בקיבוץ יגור ושהה שם עד מוצאי שבת.

הסורים ירו בנשק קל ובמרגמות על פלוגתו של ברשי בתל-מוטילה ועל חניכי קורס מפקדי הכיתות במוצב השפך במשך כל יום שישי, 4 במאי. 2 התקפות על תל-מוטילה והתקפה אחת על מוצב השפך נהדפו.

מים, מזון, תחמושת וציוד חסרו ליחידות המותקפות. פיקוד הצפון ומפקדת גולני לא היו ערוכים למאמץ לוגיסטי כזה. סלעי הבזלת והצמחיה העבותה הקשו על הגישה למוצבים. חיילים נשאו אספקה על גבם, לעתים מיד לאחר שהשתתפו בלחימה. הסורים הובילו ציוד על גמלים. צה"ל שלח פרדות. מעטים בלבד ידעו לנהוג בהן. קופסאות מיץ חסרו בחלק ממנות הקרב בשל שביתה קודמת של פועלי תעשיית המתכת לפי העדויות. המנות החסרות הגיעו אל הלוחמים דווקא. הצמא, העייפות והכעס העמיקו את המשבר המורלי.

הפוך אותי

ועדת שביתת הנשק הישראלית-סורית התכנסה לישיבה בלתי רשמית בבית המכס הסורי ליד גשר בנות יעקב בעוד קולות הירי והפגזים מהדהדים באזור. ממלא-מקום ראש מטה משקיפי ארגון האומות המאוחדות (האו"ם), קולונל דה-רידר, וקולונל ז'ורז' בוסאבי, ששהו בבית המכס, לא נכנסו לחדר הדיונים. הישיבה נמשכה כ-3 שעות. הצדדים הסכימו להפסקת אש בסיומה.⁵

הסכם הפסקת האש לא עצר את הפעילות המבצעית הישראלית. שיירת סבלים ופרדות הגיעה לתל-מוטילה בלילה. מפקד השיירה מסר לברשי פקודת מבצע בכתב: 'החזר את הסבלים והודע לי על כך מיד. כוחותינו יפתחו בהרעשה רצינית על הדמות לאחר שיצאו לדרך. אני אודיע לך בתום ההרעשה. עליך להוציא פטרול בגודל שתוכל להפריש ושייראה לך נכון. תפקיד הפטרול הוא לסייר את הדמות ולבדוק אם המוצב עדיין תפוס בידי האויב. החיילים יביאו איתם גופה אחת של חייל אויב אם יוכלו. עליך לעבור לערוץ כפתור מספר 3 אם תישמע באלחוט הפקודה הפוך אותי. 5 במאי, 03:00 - גנדי'.

זאבי ניסח את הפקודה לאחר שהתייעץ עם ידין ועם עמית. זאבי אמר לברשי בטלפון השדה לפי עדותו כי אם תובא גופת חייל סורי מהדמות והיא לא תהיה לבושה במדים, יש להלבישה בבגדי חאקי כדי להציג למשקיפי האו"ם הוכחה לכך שצבא סורי סדיר חדר לשטח ישראל. פרט זה הוא חמור במיוחד. הפרט נשען על עדותו של ברשי ואינו מוצג כאן כעובדה שאומתה ממקור בלתי תלוי.⁶

מרגמות צה"ל הפגיזו את מוצב הדמות לאחר ששיירת הפרדות יצאה מתל-מוטילה. ברשי שלח מחלקה אל הגבעה בתום ההפגזה והורה למפקדה: 'סרוק את הדמות ובדוק אם נשאר שם מישהו. הביאו גווייה אחת לפחות'.

המידע שהצטבר בחפ"ק של זאבי לא היה מבוסס דיו. הערכת המצב הייתה שגויה. המחלקה נכנסה ישר לתוך מוצב שבפועל הוחזק בידי כוח סורי גדול, ככל הנראה בסדר גודל פלוגתי. אש עזה נפתחה עליה. מפקד המחלקה נהרג. חייליו נסוגו בחזרה לתל-מוטילה כשאחדים מהם פצועים ואחרים בהלם. הפעולה לא השיגה את יעדה.

שרשרת כשלים נחשפה כבר בתום 4 הימים הראשונים של הקרב. התקרית נפתחה ביוזמה ישראלית מקומית ובעיתוי מדיני גרוע על-פי העדויות שהובאו בפרק הקודם. המפקדים הבכירים טעו בהערכת המצב. המפקדים לא בנו תמונת מודיעין מהימנה והפעילו כוחות בשיטת הטפטוף. יחידות נשלחו למשימות שלא התאמו לרמת אימונן, לעתים בלי סיור מוקדם ובלי סיוע לוגיסטי מספיק. המחלקה שנשלחה למוצב הדמות ספגה נפגעים ולא השיגה דבר. הפעולה בליל 4 עד 5 במאי נעשתה לאחר שהצדדים כבר הסכימו להפסקת אש. הפעולה עמדה בסתירה ברורה לתכליתה של ההסכמה הבינלאומית.⁷

הסורים החזיקו בעמדות בשטח שבשליטת ישראל באותו שלב. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, שהה בארה"ב. משה שרת, שמילא את מקומו בענייני הממשלה, קיבל דיווחים חלקיים וסותרים.

תיעוד מלא לעמדתו המדויקת של שרת באותן שעות לא נמצא בידינו. ההבחנה בין עובדה מתועדת לבין הערכה היא נדרשת. ההנחה היא ששרת ראה בהפסקת האש מ-4 במאי הזדמנות לעצור את ההידרדרות ולהעביר את המשך הטיפול למסלול מדיני ובינלאומי. הפיקוד הצבאי לא היה מוכן לסיים את הפרשה משום שהסורים עדיין החזיקו בעמדות בשטח שבשליטת ישראל. התוצאה הייתה עלולה להיתפס כתבוסה ולפגוע במורל גולני, חטיבה 3 וצה"ל כולו. מפקדי הצבא חששו שהישג סורי יעודד מבחנים צבאיים נוספים. ידין הורה לעמית ולזאבי לתקוף את מוצב הדמות ולסלק ממנו את הסורים. ההתקפה נקבעה למוצאי שבת, בלילה שבין 5 ל-6 במאי.

בשבוע הבא: פלוגתו הבלתי-מנוסה של זאב סלעי נשלחה לכבוש את מוצב הדמות בלי מודיעין, תיאום וסיוע מתאימים. 3 הסתערויות נהדפו. אש המרגמות הישראלית פגעה בכוחותינו. הפיקוד נאלץ להכניס לקרב את עתודת גולני ואת טפר החולה.

ההערות ומקורות

[1] ראיון המחבר עם בן-דרור. מקורות הפלמ"ח והספרות הביוגרפית עליו מתייחסים לתפקידו כמפקד האחרון של הגדוד ה-5 בחטיבת הראל.
[2] ראיונות המחבר עם טפר.
[3] ראיונות המחבר עם עמית.
[4] ראיון המחבר עם אבנון. שמות הדוברים בשיחה עם אדמון הותאמו לתיקון המחבר.
[5] ראיון המחבר עם ברשי. העדות על ההוראה להביא גופה ולהלבישה בבגדי חאקי מובאת כעדות אישית. מקור בלתי תלוי לא צורף לה בנוסח שנמסר לעריכה.
[6] קולונל ז'ורז' בוסאבי (Bossavy) היה קצין צרפתי שכיהן בתפקיד בכיר בוועדת שביתת הנשק הישראלית-סורית מטעם האו"ם בתחילת שנות ה-50. בוסאבי סירב לנקוט צעדים מיוחדים למרות מצב ביטחוני מורכב בעקבות תקרית באפריל 1951 במהלך דיונים על תלונות שגרתיות. סירוב זה הוביל את המשלחת הישראלית לעזוב את הישיבה במחאה. בוסאבי ספג ביקורת חריפה מצד ישראל לאחר שסירב לנקוט צעדים מיידיים ועמד על המשך הדיונים השגרתיים בוועדה למרות חומרת האירוע.
[7] דיוני האו"ם, הפסקת האש שנקבעה ב-4 במאי והמשך הלחימה לאחריה מפורטים בספר השנה של ארגון האומות המאוחדות (Yearbook of the United Nations), 1951-1952, בפרק על שאלת ארץ ישראל. מסמכי מועצת הביטחון S/2118, S/2120, S/2122, S/2123 ו-S/2124 מספקים מידע נוסף. המקורות מציינים כי שני הצדדים הסכימו להפסקת אש והלחימה נמשכה.