היומנים שנתפסו מפלילים, כאמור, את אולמרט ושורה של אישים ומקורבים. הנה כמה דוגמאות בדבר סוג הראיות המפלילות שהתגלו:

• פרשת כרמיה - אולמרט, שנחקר בידי אנשי מבקר המדינה, ובראשם יעקב בורובסקי, טען כי הוא לא שוחח עם מהנדס העיר לשעבר, אורי שטרית, על קידום פרויקט כרמיה בעיריית ירושלים, וכי הוא לא ביקש ממנו מאומה. שטרית אמר דברים אחרים לאנשי המבקר. גם אנשיו של אולמרט טענו כי לא עשו מאומה לסייע לאולמרט, שלא כדין. עתה, מחומר החקירה שנתפס על-ידי המשטרה, עולה בוודאות:

• א) אולמרט קיים פגישות/שיחות עם כמה אישים בכירים כדי שיאשרו את פרויקט כרמיה (למרות האיסור בחוק שכן מדובר במבנה המצוי בשימור);

• ב) עם אישים אלה נמנים אורי שטרית וסימה לוי (זו האחרונה קשורה לפעולות התיווך בפרויקט כרמיה ובכמה נכסים נוספים שהוצעו לאולמרט). אולמרט קיים עם השניים (יחד) לפחות שתי פגישות, ובמהלכן נועץ בהם ואף הפעילם כדי לקדם את מטרותיו;

• ג) עובד יחזקאל (כיום מזכיר הממשלה), עוזרו המסור והנאמן של אולמרט, שוחח וגם העביר הודעות ביפר ליושב-ראש ועדת התכנון והבנייה, יהושע פולק, בבקשה שיפעל לאישור הפרויקט. מיותר כמעט לציין: פולק נענה לבקשה ופעל ואף דחק בחברי הוועדה לאשר את הפרויקט, למרות המגבלות בחוק;

• פרשת מרכז ההשקעות – על-פי יומניו של אולמרט, התקיימו פגישות תכופות עם עו"ד אורי מסר. שולה זקן, שהייתה אז מנהלת לשכתו של אולמרט, אף תיעדה ביומנים הממוחשבים את מסריו של אולמרט לעו"ד מסר, ולהפך; וכן את תשובתו של עו"ד מסר בנוגע לעניינים מסוימים (כולל: הוא מאשר שקיבל את הכסף...).

• פרשת המינויים בתמ"ת - בידי חוקרי המשטרה מידע רב מאוד, כולל מכתבים/מסמכים והודעות ששוגרו בדואר-אלקטרוני בין עובד יחזקאל לבין אולמרט, ולהפך. חלק מהמידע חשפנו כאן ערב הבחירות לכנסת ה-17. באותן הודעות פונה יחזקאל אל אולמרט ומציג בפניו בקשות שהתקבלו למינויים ו/או קידום במשרדים ו/או בחברות ממשלתיות הכפופות לאולמרט. בחלק מהמסמכים שחשפנו כאן נמצא כי אולמרט הנחה/הורה בזמנו לכפופים לו, בהם יחזקאל ורענן דינור, לפעול כדי לסייע למקורבים שפנו, בהם חברי מרכז הליכוד.

היומנים הממוחשבים התגלו קודם לכן (במהלך 2006) על-ידי אנשי מבקר המדינה. ואולם, בשל קשיים משפטיים הוגבל מאוד השימוש בחומר ראייתי זה. יותר מכך: כשהוגש לפרקליטות ו/או ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הורה מזוז להימנע משימוש באותם יומנים ממוחשבים, שהורדו ממחשבים בלמ"ס לתקליטורים. בהנחיית מזוז הצטיידה המשטרה בנובמבר 2007 בצו חיפוש ותפיסת מסמכים, ותפסה גם את היומנים הממוחשבים.

נודע, כי אנשי המבקר תפסו את היומנים באקראי (ב-2006). וכך אירע הדבר: אנשי המבקר ביקשו לקבל מסמכים מלשכת שר התמ"ת, המאויישת כיום על-ידי השר אלי ישי. לצורך זאת הם ביקרו במשרד, כולל בעמדת מנהלת לשכת השר. עמדה זו אויישה בזמנו של אולמרט על-ידי שולה זקן. נודע, כי בשיחות שהתקיימו עם פקידות הלשכה, הן התקשו לאתר מסמכים מסוימים אותם ביקשו אנשי המבקר. מסיבה זו, הן הציעו לאנשי המבקר להעתיק את היומנים הממוחשבים, הכוללים את כל התכתובות, יומני פגישות, מסמכים סרוקים ועוד. וכך עשו אנשי המבקר: אנשי המקצוע נקראו והם שהורידו/העתיקו לכמה תקליטורים את כל המידע שהיה אצור במחשבי הלשכה.

(הערה: לזכותו של השר אלי ישי ייאמר: הוא הורה לאנשי לשכתו לשתף פעולה עם אנשי המבקר, באופן מלא, אחרי שהוסבר לו כי הבדיקה ותפיסת המסמכים נוגעות לחשדות נגד אולמרט. וכך נעשה).

מידע זה על תפיסת היומנים הוצג בפני הפרקליטות והיועמ"ש. בבדיקות משפטיות שנערכו עלה חשש כי לא ניתן להשתמש בחומר ראייתי זה, בשל הנסיבות בהן התקבל. עמדת מזוז הייתה: כדי שניתן יהיה להשתמש במידע האצור בתקליטורים, לצורכי חקירה משטרתית, יש לבצע חיפוש ותפיסה כמתחייב מדיני הראיות. מסיבה זו נמנעו גם אנשי המבקר וגם אנשי הפרקליטות מעשיית שימוש במידע האצור ביומנים שנתפסו.

כאמור, תפיסת היומנים המתועדים/הממוחשבים בוצעה בהצלחה על-ידי צוותי החקירה בנובמבר 2007. לא נגזים אם נקבע: בשל מנהגה של שולה זקן – היא ידועה כקפדנית בכל הקשור לרישומים, כולל הודעות ביפר – ניתנת עתה לחוקרי המשטרה האפשרות להצליב פגישות, מסרים ופעולות שבוצעו, ואת כל זאת להצליב עם המעשים הפליליים המיוחסים לאולמרט ולמקורביו. בזכות קפדנותה, לדוגמה, תועדו במחשבי הלשכה גם הודעות הביפר ששיגר ו/או קיבל עובד יחזקאל, ועתה קיימת הוכחה נחרצת לכך שהוא אחד האישים שהפעילו את יהושוע פולק והעבירו אליו מסרים, כדי שיפעל לאשר, שלא כדין, את פרויקט כרמיה.

בעיתון ישראל היום התגולל איש השבשבת מרדכי גילת (26.03.08) על חוקרי המשטרה בכלל ועל ראש אגף החקירות יוחנן דנינו בפרט, וטען כי הם פועלים למסמס את החקירות נגד אולמרט, וכי במסגרת "מדיניותם" הם נמנעים משימוש בחומרים מפלילים שהועברו אליהם מהפרקליטות ומאנשי מבקר המדינה; עתה, שבוע אחרי (ישראל היום, 02.04.08), מבקש איש השבשבת לתקן את גרסתו המופרכת. בטורו החדש הוא קובע שדווקא אנשי המשטרה הם בסדר, וכי הפרקליטות היא-היא המרשעת מאחר שנמנעה ואף הסתירה מסמכים חשובים מחוקרי המשטרה. יותר מכך: גילת מתגולל על הפרקליטות בכלל ועל עו"ד אביה אלף בפרט, וטוען כי המידע הוסתר באופן זדוני כדי להכשיל את החקירה בפרשת מרכז ההשקעות.

האמת שונה במידה רבה: גילת אולי אינו יודע את האמת במלואה, ולכן לא פרסם את הדברים כהוויתם, לרבות לא את דבר תפיסת יומני אולמרט על-ידי המשטרה, בהנחיית היועמ"ש. לו ידע את האמת היה אולי נמנע מהכפשת ראש אגף החקירות דנינו ומהכפשת הפרקליטה עו"ד אלף; לו ידע על הקשיים המשפטיים היה מבין כי היה הכרח לבצע תפיסת מסמכים מסודרת על-פי דיני הראיות - הפעם עבור המשטרה, כולל את תפיסת יומני אולמרט, כדי שניתן יהיה להשתמש בהם בהליכי חקירה משטרתיים, ולצורך הסתמכות עליהם בניהול כתב אישום, אם וכאשר יוחלט על כך.

(הערה: מוזר שדווקא אותו עיתונאי שבמשך תקופה ארוכה מאוד - בעבודתו בעיתון ידיעות אחרונות, נמנע מחשיפת מידע על הפרשות הפליליות של אולמרט, ואף ניסה לחבל בהליכי הבדיקה והחקירה בפרשת כרמיה, הוא-הוא שמטיף ומשמיץ עתה את חוקרי המשטרה ואת הפרקליטים העוסקים בפרשות אולמרט).