בעקבות מחדלי "ברזל לוהט", תכנן צה"ל את מבצע "כתונת פסים", לחילוץ נפגעים מאתר קבר יוסף, במקרה של הישנות התקפות עליו בעתיד. הביצוע הוטל על גדוד "חרוב". לפי מפקד הגדוד בשנת 2000, סגן אלוף בדימוס גבי שופן "הלקח מאירועי 'ברזל לוהט' היה שבמקרה דומה יש להגיע לקבר ממוגנים עם עוצמת אש גדולה. נמצאנו במרחק של כמה מאות מטר מהקבר. התוכנית הייתה להגיע אליו רכובים על נגמ"שים, בליווי שני טנקים, שני מסוקי קרב, מרגמות 81 מ"מ, מקלע, רימונים, כוחות הנדסה, בולדוזר די-9, וצלפים על הר ברכה ששלטו על כל הגזרה. מאז 1996 תרגל הגדוד את 'כתונת פסים' מאות פעמים, ובפעמים אחדות נכחו בתרגול, אלוף הפיקוד, מפקד האוגדה ומבקר משרד הביטחון. זמן ההגעה לקרב, במקרה של התנגדות, הוערך בין חמש לשבע דקות".¹

לעומת מג"ד "חרוב", אמר מג"ד גדוד מילואים בישיבת הסיכום של תעסוקה מבצעית, שערך הגדוד בגזרת קבר יוסף במחצית השנייה של שנת 2000: "אחרי שישבנו ותכננו כל-כך הרבה זמן, מתברר שזאת שרלטנות. אין התייחסות של האוגדה לעניין.² לדעתי במצב הנוכחי, הצבא לא מסוגל להיכנס לקבר יוסף ולהוציא את האנשים. כמו שנעשה עם צד"ל,³ ישאירו אותם לבד. כרגע זה לא יותר ממס שפתיים ומפקירים שם שנים-עשר אנשים. אף אחד לא ייכנס פנימה. נקודה".⁴

לפי ראש מטה הפיקוד, יעקב זיגדון, התוכנית "התבססה על גדוד חיל רגלים הממוכן הגזרתי, ותכליתה העיקרית הייתה כיבוש מרחב הקבר, חבירה למתחם, השתלטות על שטחים שולטים באזור הקבר, וחילוץ המתפללים והמגנים – אם הם נלכדו במקום. התוכנית יכלה להתבצע בשני אופנים: שקט ורועש. 'התוכנית הרועשת' כללה פריצה אגרסיבית תוך תנועה ואש מהירים. 'התוכנית השקטה' כללה תנועה מאובטחת יותר וקצב מתון יותר. ההחלטה באיזו תוכנית לבחור אמורה הייתה להתקבל בבוא העת בהתאם לנסיבות... לקח נוסף שיושם בעקבות אירועי מנהרת הכותל... היה ביצורו ומיגונו של המתחם, והגדלת האספקה שבו, כך שיוכל להחזיק מעמד יממות אחדות, בלי שיהיה צורך לחבור אליו מיד לאחר שיוטל עליו מצור. במקום מוקמו בתיאום עם הפלשתינים חדרי ביטחון, שסיפקו מחסה מלא מפני נשק קל. פעולות התבצרות נוספות התבצעו טיפין-טיפין".⁵

את שנת 2000 הגדיר צה"ל כ"שנת המוכנות", כחלק מפעילות וירטואלית אינטנסיבית של צה"ל, שהנפיקה מושגי צבא ולחימה חדשים, במגמה לתעל את פעילות צה"ל למציאות האסטרטגית, כפי שהבינו ראשי צה"ל את מהלכיו של אהוד ברק: "מניעת חיכוך", "השתבללות", "מגרוש", "הרב"ט האסטרטגי", "החייל הדואלי", "המנהרה להסדרי קבע", "עיצוב המציאות", "הכלת העימות".⁶ באותה שנה התברר ש"שנת המוכנות" לא הבטיחה שצה"ל יהיה מוכן. ב-15 במאי 2000, במסגרת יום הנכבה, פרצו פלשתינים לקבר ופצעו את קצין משמר הגבול, מפקח שהדי תרביע. היו אירועים אחרים גם בגזרות אחרות, ואת הפעילות נגדם כינה צה"ל: "עופרת יצוקה".⁷ באותו זמן כבר ידע ברק כי שלום עם סוריה הוא לא ישיג, וכי מלבנון יצטרך לברוח ללא הסדר. הוא קיווה כי יצליח להביא שלום, לפחות עם הפלשתינים. מטעם זה הוא לא אישר את הפעלת "כתונת פסים" לחילוץ תרביע. הוא חולץ רק אחרי ארבע שעות, ואם היה פצוע קשה, סביר להניח שגורלו היה כגורל מדחת יוסוף.⁸

לפי סגן אלוף אלכס חייקוב, מפקד החטיבה ביקש אישור להפעיל את התוכנית לחלץ את הקצין הפצוע, אך לא קיבל אישור "מתוך הבנה כי מהלך כזה טומן בחובו סיכונים ברמה שעלולה להשפיע על תהליך השלום עם הפלשתינים. הפתרון שנבחר בסופו של דבר נשען על העקרונות הבאים: א. הכלה והנמגה⁹ והשתלטות על הקבר על-ידי כוחות הביטחון הפלשתינים, ללא מעורבות של אופרציה צה"לית; ב. פינוי נפגעים על-ידי הפלשתינים". אחר-כך טענו המפקדים הפלשתינים, כי אין לצפות מהם בעתיד להשתלט על המון פורעים ומפגינים, וכי הם לא יפעילו נגדם נשק-חם, כפי שצה"ל לא מפעיל נשק-חם נגד מתנחלים. הם גם הבהירו כי אם צה"ל יפעיל נשק חם נגד פורעים, הם יצטרפו לפורעים וילחמו בצה"ל. הם הבהירו כי במקרים דומים אין לצפות כי הם יחלצו במהירות נפגעים ישראלים. בדיון הפנימי בחטיבה המרחבית שומרון, הגיעו המפקדים למסקנה ש"אין לצפות ולקוות כי כוחות הביטחון הפלשתינים יפעלו למנוע או להכיל התקפה על הקבר".¹⁰

מנהל ישיבת "עוד יוסף חי" ומפקד המתחם, יהודה ליבמן, העיד כי הוא ראה במחדלי צה"ל באירועי הנכבה ובאי-הפעלת "כתונת פסים" מודל לאוזלת היד של צה"ל. הוא העריך שדבר זה יעודד את הפלשתינים לתקוף שוב את הקבר. הוא הציע לצה"ל להכניס לקבר כוח צבאי נוסף בלבוש אזרחי, שיתחזה למתפללים. הצעתו נדחתה, כדי לשמור בקנאות על הסכמי אוסלו.¹¹

איש הקשר בין חטיבת השומרון לישיבת "עוד יוסף חי" ולמנהל הישיבה, ישעיהו בן-פנחס, העריך כי "מפקדי צה"ל לא הבינו כי המציאות השתנתה וחשבו שהשלום יחזור לקדמותו. מפקדי צה"ל רצו שקט, ומטרות לאומיות לא עניינו אותם. מפקד החטיבה, [יוסי] אדירי, לא הבין את השינויים ולא היה מוכן למציאות החדשה".¹²

ראש המועצה האזורית שומרון העיד, כי אהוד ברק אמר בשיחה אתו, כי אינו רוצה לגרום לחיכוך מיותר עם הפלשתינים, בגלל האסטרטגיה-רבתי שלו להגיע להסכם איתם.¹³

לאור זאת, חשו מפקדי צה"ל שלא יקבלו אישור להפעיל את "כתונת פסים" כדי לחלץ נפגעים מקבר יוסף. התוצאה: הם תכננו לפנות את מתחם קבר יוסף מיהודים, וגם מכוחות הביטחון, ולמסור אותו לרשות הפלשתינית, במבצע "גן סגור". המבצע תורגל, אך אז הקימו המתנחלים "מהומה גדולה, ובמסגרת מערכת היחסים העדינה, הרגישה והטעונה, הקיימת ממילא בין אוגדת איו"ש למתיישבים בגזרה, נוצרה אווירה שרוקנה את המושג 'גן סגור' מתוכן. ברמת התרגולת המתיישבים הבהירו כי לא יאפשרו לצבא בשום צורה ואופן לממש את המתווה של 'גן סגור', כולל איום מאוד ברור מצד בחורי הישיבה ונציגיהם, כי במקרה שצה"ל יחליט לעזוב את המתחם ולמסור אותו לאחריות הפלשתינים, הרי שהם עצמם, קרי בחורי הישיבה, ימצאו את הדרך להגיע לקבר יוסף באופן עצמאי ולהגן על המקום בגופם. ככל שגבר העיסוק בצה"ל סביב תובנת 'גן סגור', כן גברה ההתנגדות הנחרצת של כל גורמי ההתיישבות לתובנה זו, עד לכלל מצב שבו חדל הנושא מלהיות מתורגל בתרגילים השונים, והצבא עקר שלא מרצון את התובנה מתודעתו הארגונית".¹⁴ אף שאהוד ברק דחה, בלחץ המתנחלים, את אופציית "גן נעול", "מסקנות החטיבה המרחבית שומרון מניתוח האירועים והאיומים... המליצה לבחון מחדש את סוגיית 'גן נעול'".¹⁵

לאור הערכת אמ"ן שנזכרה לעיל, כי בסוף השנה יתחדשו מעשי האלימות, הוכנו תוכניות לביצור מתחם קבר יוסף, תוכניות שלא יושמו. בדווח מאמצע השנה נכתב כי מוכנות המתחם להגנה היא נמוכה מאוד.¹⁶

בתגובה למותם של שבעה פלשתינים על הר הבית ביום שישי, ערב ראש השנה, 29 בספטמבר, קיימו הפלשתינים עצרות מחאה. מידע על כך מהשב"כ גרם לכוחות הביטחון להתכונן להפרות בסדר. בשבת, 30 בספטמבר, בשעה 11 לפני הצהריים, התקיימה עצרת רבת-משתתפים בכיכר השעון בשכם. הושמעו בה נאומים אנטי-ישראלים מתלהמים. בסיומה זרמו ההמונים לעבר הכפר קליל, מדרום לשכם, למרגלות הר ברכה, סמוך מאוד למחנה חורון, שבו היו ממוקמות מפקדת החטיבה המרחבית ומפקדת גדוד "חרוב". יחידות האזנה של צה"ל דיווחו שהפלשתינים מתכוונים "להסתנן בחסות הפרות הסדר למוקדי החיכוך עם כוחות צה"ל ולבצע ירי מקרוב על החיילים". המח"ט יוסי אדירי הורה למג"ד, גבי שופן, להעלות צלפים לעמדות שולטות, ולשאר הכוחות "למגן את עצמם במיגון גבוה".¹⁷ לפי המג"ד, גבי שופן, הוא ופקודיו עקבו אחרי נחיל האדם שחצה את הקווים האדומים, והגיע עד מאתיים מטר מהבסיס. אל הנחיל נשלחה "לבנת הפרות סדר"¹⁸ בנחיל היו אנשים חמושים השייכים לתנזים, והם פתחו בשעה 13:00 ביריות לעבר הבסיס. במקביל, צלפים פלשתינים ירו מן הכפר רוג'ייב שממזרח לקליל. כדורים פגעו גם במכוניתו של אדירי, חדרו לתא הנוסעים ופגעו בצינור המזגן. כדור פגע בקסדה של אדירי אך לא חדר פנימה. שופן פקד על צלפים מגדודו לירות לעבר החמושים. לדבריו, "לי היה ברור שאנחנו יורים על אנשים ששבועיים לפני כן אכלנו איתם חומוס. זו לא סיטואציה פשוטה. היה לנו מצב דומה בחודש מאי, אבל הפעם הם הפתיעו אותנו בעוצמה שהפעילו".¹⁹

מיריות צלפי "חרוב" נהרגו חמישה פלשתינים ועשרות נפצעו, לרבות בנו-בכורו של מושל שכם שנפגע אנושות בראשו. פינוי הבן במסוק לבית החולים "שיבא" לא הרגיע את הפלשתינים. בלילה הגיע מידע בנוגע ללוויות הצפויות להיערך למחרת, ובנוגע לכוונה לתקוף את קבר יוסף. אדירי הורה לשופן להכניס את גדודו לכוננות ביצוע "כתונת פסים". קמ"ן החטיבה גם דיווח שהאירוע החריג היחיד באותו יום היה בכפר קליל.²⁰ הוא לא היה מודע לכך שברצועת עזה בתקרית אש מוגבלת ליד צומת נצרים, נהרג ילד פלשתיני בן 12, מוחמד אבו-דורה, שסרט בן כמה שניות מתאר את מותו מירי. בערב שודר קטע וידאו שבו נראה מוחמד כשהוא מפוחד ומסתתר מאחורי גבו של אביו. לאחר מכן נשמע צרור ירי ענבי אבק ובעקבותיו נראתה פגיעה בילד ובאביו. האירוע צולם על-ידי צלם פלשתיני של הערוץ השני בטלוויזיה הצרפתית, ונטען שהילד נהרג מירי של חיילי צה"ל. הפצת התמונות בעולם, ובפרט שידורן החוזר ונשנה על מרקעי הטלוויזיה הפלשתינית, שלהבו את הרוחות.²¹
בתצהיר בשבועה שהוגש אחרי 11 חודשים על-ידי מפקד פלוגת קבר יוסף במשמר הגבול, רב-פקד עבד הינו, נכתב שהוא שמע שיחה בין אדירי לבין קצין קישור עם הפלשתינים, בדבר תיאום עם הפלשתינים, שלצורך פריקת זעם יתעלו את ההמון לזרוק לקבר יוסף אבנים ובקבוקי תבערה בלבד. "הלוחמים לא ידעו על כך ומפקד הקבר לא ידע. הפקירו אותנו".²²

ראש הממשלה ושר הביטחון ברק, והרמטכ"ל מופז, ידעו על האמור להתרחש בקבר יוסף, בין אם מדובר בתיעול יזום כפי שטען עבד הינו, ובין אם הייתה זאת יוזמה של התנזים הפלשתיני בלבד וזרועות המודיעין העבירו לידיעתם. ניתן היה לצפות כי יכינו היטב, ליום המחרת, את המערכת עליה היו מופקדים. לא זה מה שהיה. לעומת זאת, את כל מאמציהם הם תיעלו כדי לשכנע את מנהיגי הפלשתינים להרגיע את הרוחות, שהרי הם האמינו כי האזור נמצא ב"מנהרה להסדרי קבע", וגם לפלשתינים יש אינטרס למנוע מהומות.

מנהל לשכת ראש הממשלה גלעד שר כתב: "ניסיונות קדחתניים להביא לרגיעה, שעשו מצדנו הרמטכ"ל מופז, ראש השב"כ דיכטר, ראש המטה המדיני-ביטחוני יתום ואלוף פיקוד המרכז איתן, מול רג'וב ודחלאן, לא הביאו דבר פרט להבטחות. ראש הממשלה שוחח בטלפון עם יאסר ערפאת במוצאי שבת, 30 בספטמבר, ונענה בהבטחה להשקטת המהומות, אך בפועל המצב החמיר".

עדות זאת של גלעד שר מלמדת כי ברק סירס את מערכת הביטחון לטובת מהלך מדיני הזוי. אירועי 1 באוקטובר הוכיחו זאת מעל לכל ספק.

ביום השני של ראש השנה, יום א', 1 באוקטובר, אחרי שהפלשתינים קברו ביום הקודם את מתיהם בכפר קליל, ואחרי שנודע כי בנו של המושל נפח את נשמתו בבית החולים "שיבא", התקבץ המון בסביבות קבר יוסף. בשעה שתיים בצהריים בערך הבחינו אנשי התצפיות של צה"ל בבריחת השוטרים הפלשתינים מסביבות הקבר. מפקד הקבר, פקד סואעד, דיווח כי ההמון משליך לעבר מתחם הקבר בקבוקי תבערה ואבנים. אוהלי חדר האוכל והמקווה נשרפו, והרחבה התמלאה בעשן. 12 אנשי משמר הגבול שבקבר נכנסו לעמדות, אך לא הגיבו. העדר התגובה, האש והעשן, הלהיבו את הפלשתינים והם החלו יורים לתוך המתחם מן הבתים הגבוהים ששלטו עליו: בית אבו-רביע, בית הזקנות. בשעה אחת מזהים מגיני הקבר שוטר פלשתיני במדים שאותו הכירו, יורה לעברם. הם השיבו אש והוא נהרג.

מיד אחר-כך החל ירי מאסיבי של הפלשתינים לתוך המתחם. אדירי הורה לכוחות שהיו ממוקמים על הר ברכה לירות על פלשתינים חמושים, ועל מי שהשליכו בקבוקי תבערה וצמיגים בוערים לעבר הקבר. בשעה שתיים וחצי הגיעו לחפ"ק על הר ברכה, אלוף הפיקוד יוסף איתן, ומפקד האוגדה, תת-אלוף בני גנץ. ברבע לשלוש חדר כדור לחרך הירי שבעמדת הפיקוד של הקבר, חדר לצווארו של מדחת יוסוף והגיע לקדמת כתף שמאל. הוא התמוטט לרגליו של המפקד, איסמעיל סואעד. רב-פקד עבד הינו, מפקד מחלקת קבר יוסף, התפרץ לחפ"ק על הר ברכה ודיווח כי עודכן ב'מוטורולה' כי שוטר ישראלי בשם מדחת יוסוף נפצע כתוצאה מהירי לעבר הקבר, וכי כעת הוא מפונה על-ידי חבריו [מהעמדה למבנה] לקבלת טיפול רפואי. מפקד הכיתה שבקבר אישר את דבר הפציעה, והוסיף כי "מדובר ככל הנראה בפציעה קשה". לאחר מכן, מדי חצי שעה התקשר סואעד לחפ"ק, דיווח שמצבו של מדחת הולך ומרע, וביקש לפנותו מיד.

כרבע שעה אחרי הפציעה הגיע לחפ"ק סגן ראש השב"כ, ישראל חסון. לפי בקשת מופז בטלפון, התקשר חסון בטלפון לראש הביטחון המסכל בגדה, ג'יבריל רג'וב, ולמפקד המשטרה הפלשתינית, חאג' איסמעיל, וביקש להיפגש איתם מיד. הדיונים בטלפון של חסון ושל אחרים (ראה להלן) עם רג'וב, עם איסמעיל, עם ראש עיריית שכם, רסאן אל שקעה, ועם המפקד הפלשתיני של הסיורים המשותפים, נמשכו שעות. הפלשתינים הבטיחו בטלפון כי הם משתלטים על תוקפי הקבר, ועוד מעט יחלצו את הישראלי הפצוע. איסמעיל הבטיח לחסון כי אמבולנס פלשתיני מתקרב לקבר. אחר-כך הודיע כי האמבולנס לא הצליח להגיע למתחם מחמת ההמון הפלשתיני שצר עליו. בשעה 16:28 דווח כי רג'וב נמצא בדרכו למתחם כדי לטפל אישית בחילוצו של מדחת. עד מהרה התברר כי להבטחות אלה לא היה כיסוי.

בחמש ועשרה הגיע הרמטכ"ל לחפ"ק "לאחר ששוחח בדרך עם מפקד חרוב על מבצע החבירה לקבר. בהיותו במסוק, שוחח מופז עם ראש הממשלה ושר הביטחון, אהוד ברק, שדיווח לו על שיחות רג'וב ושקעה. בהגיעו לחפ"ק שוחח מופז עם השניים ודרש מהם להגיע מיד לקבר ולפנות את הפצוע. אחרי עשר דקות הורה מופז להרים לאוויר מסוקי קרב, לירות על תוקפי הקבר. כעבור שעה הגיעו לגזרה שני מסוקים, אך הם ירו 50 פגזים על מגרש כדור-רגל ומגרש כדור-עף סמוכים, וריקים מאדם. הירי הבריח את הפלשתינים. באותו זמן הגיעו רג'וב ומלוויו עד למתחם אך לא פינו את מדחת. אחרי כעשרים דקות, שלא נוצלו כדי לחלץ את הפצוע, שב ההמון לסביבות הקבר. בשש וארבעים הגיע לחפ"ק מידע כי מדחת נפטר. רק בשעה שבע וחצי פינה אמבולנס פלשתיני את מדחת ובשמונה ועשרים קבע רופא צבאי את מותו.²³

סמל שני ארקדי שנדרוביץ, סיפר: "מדחת נפצע ברבע לשלוש. הוא נפטר מאיבוד דם ברבע לשש. שוטרים פלשתינים ירו עלינו. הכרתי אותם".²⁴

הצלף אולג בורטניק סיפר: "מדחת דימם שלוש שעות. בתדריכים אמרו לנו שאם קורה משהו, מפנים אותנו תוך שעה. הפקירו אותנו. כל המפקדים הבכירים היו בעמדת תצפית קרובה וידעו בדיוק מה מתרחש. הם לא רצו להיכנס למלחמה. מבחינתם היינו כבר בארונות מתים".²⁵

החובש ואחראי על הקשר, הינו בדיע, סיפר: "מדחת הוכנס לתאג"ד.²⁶ רפי חיבר אותו לעירוי. הייתה פציעה חמורה, וזה דווח ברשת קשר חטיבתית שכולם האזינו לה. הבהרנו שמצבו קריטי והוא מחייב פינוי מיידי. המח"ט השיב: מיד יגיע ג'יבריל רג'וב לחלץ. במשך שנה שקדמה לאירוע ביצענו בקבר תרגולות למקרה של תקיפה, ושום דבר לא בוצע כשהמועד הגיע".²⁷

במשך שלוש שעות דימם מדחת יוסוף למוות. עם תחילת ההתקהלות סמוך לקבר, בשעה 12:30 הורה המח"ט אדירי למג"ד שופן להכניס את כוחותיו לכוננות "כתונת פסים".²⁸ במשך שעות הוא חיכה בקו התפר, מרחק כמה מאות מטרים מהקבר, לאישור לבצע, ולא קיבל. אחרי ארבע וחצי שעות עברו דרכו הרמטכ"ל, שאול מופז, אלוף פיקוד המרכז, יוסף איתן, דובר צה"ל, תת-אלוף רון כתרי וראש לשכת הרמטכ"ל סגן אלוף חגי מרדכי, בדרכם לחפ"ק.²⁹ מופז ביקש פרטים על מבצע החילוץ והורה לשופן להמתין. שופן: "המפקדים הבכירים ביותר של צה"ל היו על הר ברכה. ביקשתי שוב ושוב אישור להיכנס. אמרו לי להמתין. אחרי כמה שעות אמרו לי לחזור עם כוחותיי לבסיס. במטה כל הזמן דנו אם להיכנס או לא. היה דין ודברים עם ג'יבריל רג'וב שבא מרמאללה. הוא עבר דרכי עם מרצדס שחורה, ונכנס לשכם. אם הדבר היה תלוי בי הייתי נכנס ומחלץ את מדחת יוסוף".³⁰

ג'יבריל רג'וב, שבו ובמנהיגו שם אהוד ברק את מבטחו, הוא יליד הכפר דורא ליד חברון. אחיו נאיף הוא שר בממשלת החמאס בעזה בעת כתיבת שורות אלה. ג'יבריל הצטרף לפתח' בגיל 15. בגיל 17 השליך רימון על משאית של צה"ל, נתפס ונידון למאסר עולם. בבתי הכלא הוא למד עברית רהוטה ואנגלית, ותרגם לערבית את ספרו של מנחם בגין "המרד". הוא שוחרר בעסקת ג'יבריל ב-1985. ב-1992 הוא גייס סוכן בישראל שאמור היה לרצוח את אריק שרון. ב-1994, לאחר הסכם אוסלו, הוא חזר לשטחים וערפאת מינה אותו לראש הביטחון המסכל בגדה. פקודיו קיבלו אימון מהסי.אי.איי האמריקני ומהשב"כ. שנה לפני האירוע בקבר יוסף הוא יזם גיוס חיילות בצה"ל כמודיעות שלו.³¹ זה האיש שאמור היה להוציא לאהוד ברק את הערמונים מן האש, להבטיח את "המנהרה להסדרי הקבע", ולקיים ערך-יסוד בצה"ל: לחלץ לוחם פצוע משדה הקרב.

השר הלא יהודי הראשון, לשעבר, חבר מפלגת העבודה, סאלח טריף כהן, באותה תקופה יושב-ראש ועדת הכנסת, סיפר: "היה לי קשר קבוע עם ראש הממשלה אהוד ברק ועם ראש המטה שלו דני יתום מחד, ועם ג'יבריל רג'וב וההנהגה הפלשתינית מאידך. רוב הנצורים בקבר היו דרוזים. הם סיפרו על מצבם לבני משפחותיהם בטלפון והמשפחות פנו אלי שאפעל כדי שהפלשתינים לא יעשו לינץ' בקבר יוסף. כשהתברר לי שהרמטכ"ל מופז הגיע למקום וצה"ל לא נכנס לקבר להוציא את החיילים מהמצור, הייתה סכנה מוחשית לחייהם. לקראת ערב הרמתי טלפון לאהוד ברק. הוא נמצא בביתו בכוכב יאיר בישיבה. חזר אלי דני יתום. אמרתי לו שאני רוצה לדבר עם הפלשתינים לראות אם יש פתרון. יתום אישר. התקשרתי לרג'וב. אמרתי לו שיש לי חיילים, שאת חלקם אני מכיר ומשפחותיהם פנו אלי לעזור. ביקשתי שידאג שהאירוע לא יתפתח ואפשר יהיה להוציא משם את החיילים. רג'וב אמר שיבדוק. הוא חזר אלי אחרי חצי שעה ואמר לי: 'אם אתה בא עם שני חכמי-דת דרוזים תוציאו את החיילים ואיש לא יפגע בהם. אני אבוא איתך ואני אחראי שאיש לא ייפגע. חזרתי לברק וליתום, וסיפרתי להם על הצעתו של רג'וב. הם דחו אותה, כי בעיניהם היא הייתה מסוכנת. חזרתי לרג'וב, ביקשתי ממנו שהוא אישית יבוא לשם וימנע לינץ' בחיילים. בסופו של דבר הוא אישית בא לשם והוציא את גוויית מדחת יוסוף".³²

יומיים אחרי האירוע כתבו יואב לימור, חנן שלאין ושלמה צזנה במעריב: "גורמים במערכת הביטחון אמרו כי ג'יבריל רג'וב וחאג' איסמעיל התבקשו להתערב אולם התעלמו מהפניות... רק בעקבות פנייה ללשכתו של ערפאת הגיע רג'וב לקבר יוסף".³³

קצין מודיעין בצה"ל המעוניין בעילום שמו ושהיה מעורב באירוע, טען כי ג'יבריל רג'וב במתכוון לא חילץ את מדחת יוסוף הפצוע, והניח לו לדמם עד מוות כנקמה על מות בנו של מושל שכם ביום הקודם מיריות של צלפי צה"ל על ההתקהלות בכפר קליל.³⁴

אירועי 1 באוקטובר בקבר יוסף הורידו את צה"ל לשפל המדרגה. ברק ומופז ביקשו למזער נזקים. ברק כהרגלו ברח מאחריות וקבע כי בגרסה הרשמית יפורסם כי לא הייתה לו שום מעורבות בהחלטה לסמוך על ג'יבריל רג'וב לחלץ את מדחת יוסוף. מופז, שהיה מעורב אישית באירוע, לא יכול להתחמק כברק, לפיכך הוא קבע שיפורסם כי הפנייה לרג'וב נעשתה לאחר בחינת כל דרכי הפעולה האפשריות לנוכח הנסיבות וכי הייתה מוצדקת.

אחרי יומיים התפרסם במעריב שבצה"ל הדפו טענות שמדחת יוסוף הופקר ואמרו: "במהלך האירוע דיווחו לנו שמצבו של הפצוע יציב ושהוא מטופל וחשבנו שנכון לאפשר לפלשתינים לחלץ אותו". סגן הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון אמר: "עם הנתונים שהיו בזמן אמת התקבלו החלטות נכונות". מפקד האוגדה בני גנץ אמר: "משמעות הכניסה בכוח הייתה כיבוש שליש משכם ובפועל מלחמה. היה ברור כי לפעולה כזו יהיה מחיר כבד של נפגעים לכוחותינו". עוד התפרסם כי צה"ל המליץ לפני שהחלו המהומות לפנות את הקבר אולם נענה בשלילה על-ידי הדרג המדיני. אחרי פרשת מדחת יוסוף "הנושא אינו נמצא יותר על הפרק מאחר שלפינוי כזה יהיה השלכות מרחיקות-לכת. הפלשתינים עלולים להבין מכך שבאמצעות כוח הם גורמים לנו לברוח".³⁵

אחרי יומיים, בלילה שבין יום שישי ליום שבת, שעה שבחטיבת השומרון עשו הכנות אחרונות לנסוע לקבר להביא ציוד ולהחליף את האנשים, נכנס מפקד האוגדה בני גנץ לחדר ושאל: "כמה זמן ייקח מרגע הינתן הפקודה ועד לגמר פינוי והעמסת הלוחמים והציוד והקבר והוצאתם משכם?" חייקוב העיד כי "השאלה היכתה בהלם את השומעים. המשמעות הובנה באחת, לצד תחושת ההקלה והשמחה על חילוצם הקרוב של לוחמי מג"ב מן התופת, ריחפה בחלל האוויר גם תחושה מסוימת של כאב ומועקה וכמובן דאגה בנוגע לאופן הפינוי והסיכון הכרוך בכך... בשעה 04:35 עלו אחרוני הלוחמים על המשאיות. אלכס [חייקוב] יצא אחרון מהקבר ובידו ספרי תורה מכוסים בקישוטים ובכתרים. הספרים הוכנסו לתא הנהג ברכב שבו אמורים היו לעלות יוסי [אדירי] ואלכס. אלכס ניגש לשער המתחם וסגר אותו במנעול ואת המפתח מסר לנצ'אל עסולי הסמח"ט הפלשתיני תוך שהינו משביע אותו כי ישמור על המתחם... השיירה התקדמה לכיוון צומת ה'ממתקים' ובעוברה בסמוך למתחם השוק הסיטונאי של שכם, נפתחה לעברה אש תופת. הכדורים שרקו סביב והורגשו פגיעות בדופן ה'ספארי' ובכלי הרכב הממוגנים של רג'וב... שילר נפגע מכדור שחדר לראשו... השיירה הגיעה לשער החטיבה בתוך נסיעה של 7 דקות מרגע פציעתו של שילר...

"העיר שכם נעורה למצהלות הפורעים אשר צבאו מכל עבר על מתחם קבר יוסף בהורסם כל חלקה טובה ובהשמידם כל סממן לנוכחות צה"ל במקום. בכירי המשטרה הפלשתינית התראיינו לתקשורת והשמיעו סיסמאות מתלהמות".³⁶

מופז מינה שלושה אנשי צבא בכירים לחקור את האירוע: האלוף במילואים יורם יאיר (יה. יה.), קצין חינוך ראשי תת-אלוף אלעזר שטרן ומפקד אוגדה תת-אלוף יואב גלנט.³⁷ על כיוון החקירה ואיכותה הצהיר בשבועה החובש הינו בדיע: ועדת יה יה חיפשה עדות לכך שדיווחנו שמצבו של מדחת יציב ולא מצאה.³⁸

אחרי כשישה שבועות כונסה מסיבת עיתונאים ובה הוצגו ממצאי ועדת החקירה. מסקנות הוועדה היו: "לאורך כל האירוע לא הייתה התלבטות כלשהי באשר למחויבות לחילוץ הפצוע. הדילמה שנוצרה הייתה עניינית: מהי הדרך המהירה ביותר לחילוץ. התמונה שנוצרה אצל המפקדים הבכירים הייתה, שהפלשתינים פועלים לפינוי הפצוע ותוך זמן קצר יגיעו אל הקבר ויפעלו בהתאם. התמונה המצטיירת, מעידה אף היא, על מאמץ פלשתיני מתמשך, אם כי בלתי יעיל, לשם יצירת חיץ בין ההמון הפלשתיני לבין קבר יוסף".

ראש הוועדה יורם יאיר אמר: "לא מצאנו התעוררות בעיה ערכית, או שמישהו ערער על המחויבות לפנות את הפצוע… דרך הפעולה שנבחרה הייתה סבירה ואפשרית, לדעת חברי הוועדה, על-פי ניתוח האירוע. הייתה זו הבחירה הנכונה. פעילות הלוחמים במתחם הקבר, בייחוד זו של מפקד הכוח והמהלך הרפואי, ראויה להערכה".³⁹

ממצא זה כביכול של הוועדה סותר את לקחי צה"ל מאירועי מנהרת הכותל ב-1996 שבעקבותיהם תוכנן ותורגל מבצע "כתונת פסים" בדיוק למקרה כזה, ואירועי הנכבה במאי 2000. הלקח העיקרי של שני אירועים אלה, לא רק של צה"ל, אלא גם של הפלשתינים, היה שבמקרה של מהומות לא ניתן לסמוך על הפלשתינים שיחלצו נפגעים ונצורים מאוימים בלינץ' ממתחם קבר יוסף.

יומיים אחרי האירוע ביקר הרמטכ"ל מופז את משפחת יוסוף בסוכת האבלים בבית ג'אן. הוא נשאל מי נתן את ההוראה לסמוך על ג'יבריל רג'וב לחלץ את מדחת יוסוף. לפי אחיו של מדחת, מהדי יוסף, מופז ביקש ממנו ומאביו להיכנס לחדר צדדי ושם, בשש עיניים, הוא אמר שההוראה הייתה של אהוד ברק.⁴⁰

באותו שבוע אמר הרמטכ"ל הקודם, השר אמנון ליפקין-שחק, לנשיא צרפת שיראק: "בקבר יוסף, מקום קדוש, יש תריסר חיילים ישראלים בנקודה ישראלית חלשה, מכותרת כולה פלשתינים. הרמטכ"ל נמנע מלהיכנס בכוח כדי להציל חייל ישראלי פצוע רק כדי שלא לגרום עשרות נפגעים לצד הפלשתיני".⁴¹ מכאן שלא שיקולים צבאיים הנחו את צה"ל לא לחלץ את מדחת יוסוף, אלא שיקולים מדיניים על-פי קונספציית "המנהרה להסדרי הקבע" שהנחתה את אהוד ברק.

ראש מטה חטיבת שומרון בשכם בזמן האירוע, אלוף-משנה במילואים הרב אביחי רונצקי, אמר שההחלטה לא לפנות מדחת יוסוף הייתה של שר הביטחון, זאת הייתה לדעתו החלטה מדינית, לא צבאית.⁴²

אחרי זמן-מה ביקר אהוד ברק בגדוד חרוב שאמור היה לחלץ את מדחת יוסוף. לוחם ותיק בגדוד ביקש את רשות הדיבור ואמר לשר הביטחון: "הצבא שלנו פחדן!!!"⁴³

האירוע במתחם קבר יוסף הוכיח לפלשתינים כי מנהיג החיזבאללה חסן נסראללה צדק באומרו אחרי הבריחה מלבנון, כי צה"ל משול לקורי עכביש שניתן לסלק בקלות. פרשת קבר יוסף הניעה את גלגלי האינתיפאדה השנייה בציבור הפלשתיני. כמו שהם ניצחו את צה"ל באינתיפאדה הראשונה וכפו על ישראל את הסכם אוסלו, כך הם ניצחו באינתיפאדה השנייה וגרמו לבריחה מגוש קטיף. גם הפעם לא דבק רבב באהוד ברק: אחרי מלחמת לבנון השנייה והתפטרות עמיר פרץ מתפקיד שר הביטחון מינה אהוד אולמרט את ברק לתפקיד. אחרי הבחירות מינה אותו נתניהו לאותו תפקיד.

המחקר על אהוד ברק קילף את מסכת המיתוס שעוטים על פניהם מנהיגיה של המדינה שהם גם מנהיגיה הצבאיים. הוא חשף את פניה המכוערות של החברה בישראל ושל צה"ל. אנשים דומים לברק, אף כי רובם לא באותה קיצוניות, חיים בכל חברה ופועלים בכל ארגון. לעתים הם גם מגיעים לצמרת כמו האטד במשל המפורסם בספר שופטים או יוסף סטלין בברית המועצות. אבל ישראל מתיימרת להיות דמוקרטית, פתוחה, ביקורתית ומתקדמת בהשכלה ובמדע. אם בחברה כזאת אהוד ברק מונה לראש המטה הכללי ונבחר בבחירות אישיות לראש ממשלה, הדבר מלמד עלינו יותר מאשר עליו. הוא מלמד על מנהיגי המדינה שקידמו אותו לצמרת, על העיתונאים, הסופרים והפרופסורים שראו ושתקו; על הציבור הרחב שבחר להתעלם, אף כי בנפשו הדבר ובחיי ילדיו.

המחקר על אהוד ברק מלמד בראש ובראשונה כי ראשי המדינה והמפקדים הבכירים בצה"ל אינם מכירים את הצבא ואינם יודעים איך הוא פועל. מסתבר כי צה"ל אינו חושף ליקויים, וממילא אינו מפיק לקחים ואינו מתכונן כהלכה לקראת המלחמות הבאות. הוא מאמן את הגייסות על-פי מיתוסים, ובשדות הקרב המיתוסים קורסים. תרבות הביטחון הזאת אינה נזקפת רק לחובתו של אהוד ברק. הוא נולד לתוכה, גדל בה וניצל אותה באופן מקסימאלי. בעקבות אי-חשיפה של ליקויי פרשת הל"ה במלחמת העצמאות ואי-הפקת לקחיה שולם המחיר בקרב מיתלה במבצע קדש. וכיוון שגם ליקויי קרב זה הוסתרו ולקחיו לא הופקו, שילמנו שוב בקרב גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים, בקרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, בקרב סולטאן יעקב במלחמת לבנון הראשונה ובכל אירועי מלחמת לבנון השנייה. אי-החשיפה תבעה את ליטרת הבשר והדם שלה. בשר התותחים נשכב על הגדר כדי שלא נובס וישראל תשרוד. עד היום לא קם בישראל אף מנהיג ואף מפקד, הודה ביושר שמערכת הביטחון של ישראל מסואבת והחל במסע אלף הקילומטרים של בניית צבא ראוי לשמו.

מי שאינו יודע את העובדות או לא מבין מה שהוא יודע, מגיע למסקנה שאני אדם קיצוני ומחקרי חד-צדדי. אבל מי שמסכים שהקרבות הנ"ל לא היו שוליים, ושבהם צה"ל תיפקד ברמה נמוכה, צריך להיות מוטרד. אהוד ברק יכול לסמל את הקריסה המתמדת של מערכת הביטחון לא כי יש לי אתו חשבון אישי, או כי אני מתוסכל ממשהו כפי שיש טוענים, אלא שהוא באמת נחשב ל"חייל מספר אחד", כמי שפיקד על סיירת מטכ"ל, בעצמו היה רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה. אם בארז הזה נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר כאברהם אדן בקרב ה-8 באוקטובר ואיציק מרדכי בקרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים. מדובר בברית הנכשלים שהם חזקים מן הממשלה, שהם קובעים מה ייכתב בעיתונים ומה ייחקר באוניברסיטאות. אבל ברגע של אמת אינם מתפקדים ובורחים מאחריות.

כרמטכ"ל, כשר ביטחון וכראש ממשלה יכול היה אהוד ברק לבלום את ההידרדרות ולהתחיל בדרך חדשה. הוא לא עשה זאת, כי בכך היה מודה שהוא אחד האחראים להידרדרות. כך נהגו גם משה דיין, יצחק רבין ואריק שרון. אך אהוד ברק עלה על כולם בניצול מערכת הביטחון ומדינת ישראל לטובתו האישית.

לפיכך, אין לצפות מראשי המדינה ומראשי צה"ל לעצור את ההידרדרות. אין גם לצפות לחשיפת האמת מבכירי העיתונאים, מאנשי הרוח ומן הפרופסורים הבכירים. כולם מייחלים לקבל את פרס ישראל והם לא יקבלו אותו אם הם יצעקו בשער. ההידרדרות עשויה להיעצר אם הציבור הרחב יתעניין בהוויית הצבא והמלחמה, יהפוך אותה לנושא מרכזי בשיח הציבורי ויעלה את רמת תרבות הביטחון שלנו. אז ישתנו גם הנורמות ובעקבותיהן תשתפר המציאות הביטחונית.

________

[בשבוע הבא נתחיל לפרסם את פרקי ספרו/מחקרו המונומנטלי של ד"ר אורי מילשטיין על יצחק רבין האמיתי. הגרסה הראשונה התפרסמה עוד בחייו של רבין והוחרמה על-ידי אמצעי התקשורת. הגרסה המודפסת האחרונה התפרסמה לפני ארבע שנים והוחרמה גם כן. אנחנו נפרסם מהדורה חדשה – מורחבת ומעודכנת.]

1. שופן, שם.
2. מפקד האוגדה אז היה תת-אלוף בני גנץ, ראש המטה הכללי בעת כתיבת שורות אלה.
3. בעת הבריחה מלבנון ארבעה חודשים לפני כן. ראה הפרק הקודם.
4. שי פוגלמן, עשור לאינתיפאדה השנייה – גילויים חדשים על מותו של מדחת יוסוף, הארץ, 1 באוקטובר 2010.
5. זיגדון, שם.
6. גלעד משולם, שם; סרן איתי: "לא החלפנו את הדיסקט בזמן", מערכות 283, מאי 2002. מושגים אלה פותחו במרכז לחקר תורת המערכה, שהקימו ב-1995 וניהלו תת האלופים שמעון נווה ודב תמרי. אחד מלקחי מלחמת לבנון השנייה היה שרוב מפקדי צה"ל אינם מבינים את המושגים האלה, ואי-הבנה זאת הייתה אחד הגורמים לתפקודו הלקוי של צה"ל באותה מלחמה. המרכז פורק עקב דווח ביקורתי של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס שמתח ביקורת על כך שתורת המערכה לא הועלתה על הכתב ועל אי-סדרים בניהול המכון.
7. כשם המבצע הצבאי ברצועת עזה בין 27 בדצמבר 2008 ל-18 בינואר 2009.
8. ראיון מוקלט עם איש הקשר בין חטיבת השומרון לישיבה ולמנהל הישיבה, ישעיהו בן-פנחס, השמור בארכיון המחבר.
9. מושגים מבית מדרשם של נווה ותמרי.
10. דווח חייקוב.
11. ראיון מוקלט עם יהודה ליבמן ב-2012 השמור בארכיון המחבר.
12. בן-פנחס, שם.
13. ראיון מוקלט עם בן ציון גרובר ב-2012 השמור בארכיון המחבר.
14. דוח חייקוב, שם.
15. שם, שם.
16. קבר יוסף, ויקיפדיה.
17. דוח חייקוב, שם.
18. אחד המושגים החדשים משמעותו: חוליית חיילים עם אמצעים לפיזור הפרות סדר בנשק קר.
19. גבי שופן, שם.
20. חייקוב, שם.
21. פרשת מוחמד א-דורה, ויקיפדיה. הפיסיקאי נחום שחף חקר את האירוע והוכיח שצה"ל לא ירה במוחמד. הוא גם הציג נתונים שלפיהם ייתכן כי התקרית כולה בוימה וייתכן שמוחמד לא נפגע כלל וממילא לא נהרג.
22. התצהיר נמצא בארכיון המחבר. ראיון מוקלט עם חיים ברינברג מעמותת "אכפת" ב-2012 הנמצא בארכיון המחבר; סגן אלוף גבי שופן ורב סרן א. מסרו בעדותם כי אין הם יכולים לאשר את המקרה הזה, אך מדי פעם נעשו פעולות לתיעול זעמם של הפלשתינים. בראיון מוקלט עם תת-אלוף מיל. יוסף אדירי ב-2013 הוא לא הכחיש את הדברים.
23. דווח חייקוב; סאלח אבו-טריף, תהליכי קבלת החלטות הדרג הצבאי והמדיני במשבר קבר יוסף בשכם, אוקטובר 2000 לעומת אירועי 1966, עבודת מאסטר, בהנחיית פרופ' גבי בן-דור וד"ר דוד בוקעי; ישראל חסון, מיליון קליעים, שם.
24. ראיון מוקלט עם ארקדי שנדרוביץ ב-2012 השמור בארכיון המחבר.
25. ראיון מקלט עם אולג בורטניק ב-2012 השמור בארכיון המחבר.
26. תחנת איסוף גדודית.
27. ראיון מוקלט עם הינו בדיע ב-2012 השמור בארכיון המחבר.
28. דווח חייקוב.
29. שם, שם.
30. גבי שופן, שם.
31. ג'יבריל רג'וב, ויקיפדיה.
32. ראיון מוקלט עם סלאח טריף ב-2012 השמור בארכיון המחבר.
33. יואב לימור, חנן שלאין ושלמה צזנה.
34. ראיון מוקלט עם ט. המעוניין בעילום שמו, והשמור בארכיון המחבר.
35. מעריב, 3 באוקטובר 2000.
36. דווח חייקוב.
37. שטרן מונה מאוחר לראש אגף כוח-אדם בדרגת אלוף וגלנט מונה לאלוף פיקוד דרום. ב-2010 מינה אותו ברק לרמטכ"ל ונאלץ לחזור בו בגלל ביקורת ציבורית.
38. הינו בדיע, שם.
39. ורד לוביץ', ועדת קבר יוסף: "דרך הפעולה הייתה סבירה", ויינט, 13 בנובמבר 2000.
40. מהדי יוסוף, שם.
41. גלעד שר, שם, עמ' 296.
42. ראיון מוקלט עם אביחי רונצקי ב-2012 השמור בארכיון המחבר.
43. הראיון הנ"ל עם גבי שופן.