"רצועה מהחיים", רצועת סרטי תעודה בהפקת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, חוזרת לשידור. 10 סרטי תעודה חדשים ישודרו החל ממחר (23.10.08) בערוץ 2 בימי חמישי (במסגרת שידורי רשת), בשעה 23:00. במסגרת הרצועה התיעודית של הרשות השנייה שודרו בעבר למעלה מ-30 סרטי תעודה.
הסרטים המשודרים ברצועה זו מופקים על-ידי הרשות השנייה בתנאי נאותות הפקה. מדובר בסרטים מושקעים מאוד, העוסקים בנושאים חברתיים בעלי חשיבות לשיח הציבורי בישראל. סרטים רבים הוקרנו בפסטיבלים בינלאומיים וישראלים וזכו בפרסים יוקרתיים. בין השאר, הסרטים עוסקים במעמד האישה, ביחסי ערבים יהודים, בתהליכים שעוברים על הקיבוצים, בהתמודדות של אנשים עם מוגבלות עם המציאות ועוד.
מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות: "הרשות רואה חשיבות רבה בשיבוץ רצועת שידור זו בלוח המשדרים של הערוצים הציבוריים-מסחריים. הוספת תכנים אלו ללוח מסייעת לייצר תמהיל שידורים נכון, שיש בו לצד תכנים בידוריים וקלילים, תכנים המעוררים שיח ציבורי בסוגיות חברתיות בעלות משקל, שעל החברה הישראלית לתת עליהן את הדעת".
להלן רשימת הסרטים שיוקרנו החל ממחר, יום חמישי בשעה 23:00:
נוראן - 23.10
נוראן בת השמונה נחטפה מפתח ביתה שבטולכרם בזמן שהעיר הייתה נתונה בעוצר מלא, והועברה לתחומי מדינת ישראל. מאז החטיפה ולאחר שנואשו מהמשטרה הישראלית והפלסטינית, מנהלים הוריה חיפושים אחר מקום הימצאה. מצב הלוחמה ששורר בין ישראל לרשות הפלסטינית והסגרים הרבים אינם מאפשרים חופש תנועה שנחוץ לחיפוש אולם ההורים אינם מוותרים ועושים הכל, על-מנת להשיב את הבת החטופה לביתה. 50 דק'. בימוי: עמיקם שוסברג. הפקה: דוד מנדיל. הופק בתמיכת: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
ערפל - 30.10
סמל ראשון מועין חלבי, נעלם בראשית מלחמת יום כיפור, במהלך ניסיון כושל של צה"ל לכבוש את החרמון מידי הסורים ב-8 באוקטובר 1973. שבועיים לאחר מכן הודיע צה"ל, שגופתו של מועין נמצאה. הארון הובא לקבורה בכפר הדרוזי דלית אל כרמל. בצה"ל התעקשו שהארון לא ייפתח בנימוק שהגופה נמצאה במצב מתקדם של ריקבון וטקס הקבורה לווה בספק ובתקווה שאולי לא את יקירם הם טומנים בבית הקברות האזרחי ללא מצבה וסימן קבר, כנהוג בחברה הדרוזית המסורתית.
חודש לאחר הקרב בחרמון נולד ילד בכפר מרר שבגליל, הוריו קראו לו רוני. כשמלאו לו ארבע שנים סיפר רוני שהוא גלגולו של מועין. הוא ידע לספר על מועין הכול: תחביביו, בני משפחתו, שמות חבריו וחשוב מכל סיפור הריגתו כמה דקות אחרי שערפל כבד הסתירו מעיני חבריו לנשק. לכאורה, סיפור דרוזי כמעט שיגרתי על גלגול נשמות, אלא שבשנת 1985 שמעו כמה מתושבי דלית אל כרמל את מועין מדבר ברדיו הרשמי של דמשק ומספר שלמעשה הוא נפצע פציעה קלה ונפל בשבי.
במאי הסרט, בן משפחתו של מועין יצא למסע במרחבי הזמן, הזיכרון, הדת הדרוזית והמציאות הישראלית עקובת הדם בניסיון לחקור ולגלות מה עומד מאחורי הסיפור המורכב הזה או, במילים פשוטות, האם מועין חי? החקירה, שמנסה להגדיר עובדות אובייקטיביות מגלה מציאות מעורפלת ובמקום אליו זוחל הערפל זוחלת גם האמונה. 58 דק'. בימוי והפקה: רפיק חלבי. הופק בתמיכת: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, קרן מרק ריץ'.
שלוש פעמים מגורשת - 6.11
גיבורת הסרט, חיתאם, בת 31 ערבייה מוסלמית, מתגרשת מבעלה המכה, אבי ששת ילדיה. בכך, היא מאבדת לפי החוק השרעי את החזקה על ילדיה. לאחר שישה חודשים שבהם לא ראתה אותם, מחליטה חיתאם לחטפם. לאחר שהיא מתאוששת מפציעה חמורה, שגרם לה בעלה לשעבר, היא יוצאת במאבק על השגת מעמד שיקל עליה לקבל חזקה על ילדיה. חיתאם היא פלסטינית מעזה וחרף נישואיה לישראלי היא נטולת מעמד בישראל. דרך סיפורה בוחן הסרט את מעמדה הירוד של האישה בחברה הערבית הפטריארכלית בישראל של שנות ה-2000. 60 דקות. בימוי: אבתיסאם מרעאנה. הפקה: גון הפקות. הופק בתמיכת: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
נאזק - 13.11
הסרט מציג את מעמד האישה במגזר הערבי דרך דמותה של הגברת נאזק חילו - אישה ערבייה מכפר עילבון, שבשנת 1979 התגייסה למשטרת ישראל ונחשבת לאישה הערבייה הראשונה שמתגייסת למשטרה. במאי: ראמז קזמוז. מפיק: ניזאר יונס.
האזרחית אלוני - 20.11
הסרט מביא את סיפור חייה של שולמית אלוני, האישה שכתבה את ספר האזרחות הראשון לבתי ספר עוד ב-1957; מורה שהלכה ללמוד משפטים כדי "ללמד סדרי שלטון ומשפט" במדינה שרק קמה, ולא כדי לעשות כסף; הראשונה שהנהיגה בישראל, כבר ב-1970, טקסי נישואין אזרחיים כהצהרה פוליטית-חברתית וכחלק מהמאבק למען חברה אזרחית ונגד הכפייה הדתית; הקימה מפלגה - רצ, התנועה לזכויות האזרח, כדי להילחם למען זכויות נשים, זכויות מיעוטים ומגזרים מקופחים אחרים, וכדי לקדם את הרעיונות שיאפשרו להקים פה "חברת מופת". המפלגה צמחה והפכה ללשון מאזניים עם הקמת ממשלת רבין ב-1992, ואלוני מונתה לשרת החינוך. זה היה השיא; אחריו באה הנפילה. 61 דק'. בימוי: ענת סרגוסטי. הפקה: נעמה פיריץ - מודי וענת בע"מ. הופק בתמיכת: קרן מרק ריץ', קרן מקור.
ילד מותר - 27.11
עד גיל 12 מספר הבנים והבנות שעוברים תקיפה מינית - שווה. למרות זאת סיפורם של הבנים מסופר לעיתים נדירות - אולי החברה לא רוצה לשמוע, ואולי הגברים מעדיפים להדחיק. שלושים שנה אחרי, מחליט במאי הסרט להתעמת עם טראומת הילדות שעבר, עם הזיכרון המתעתע, ועם ההשפעות של האירוע על חייו כאדם בוגר. אבל קודם כל הוא צריך למצוא את האנס, והוא אפילו לא בטוח איך קראו לו...
במסווה של סרט בלשי, שובר הסרט באומץ וברגישות את קשר השתיקה סביב החוויה שהיא חלק מהחיים של יותר מעשרה אחוזים מהגברים בארץ ובעולם. הסרט מציג את ההשלכות של התקיפה על חייהם של ה"שורדים" ודן בהיקף התופעה ובמייחד אותה. 52 דקות. בימוי והפקה: ישרי הלפרין. הופק בתמיכת: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
הריקוד של אלפונסו - 4.12
אלפונסו מלול נולד באלג'יר לפני 75 שנה וכיום מתגורר בשכונת רמת ישראל בתל אביב. יחד עם קבוצת קשישים שגרים באותה השכונה הוא חבר בלהקת ה"קשיש-שש-עשרה" - להקת פלמנקו מיוחדת במינה של רקדנים בעשור השמיני לחייהם.
אלפונסו, גיבור הסרט, מוצא בריקוד מפלט מהאבל הכבד על מות אשתו. הוא מחפש בעקשנות אחר אהבה חדשה ולא אומר נואש גם כשהוא נתקל בחומה בצורה. הרומנטיקה שלו חסרת גבולות והוא ממשיך בשלו גם כשנראה שהכול אבוד. "הריקוד של אלפונסו" מספק לצופיו נקודת מבט רעננה ולא מוכרת על חיי הרגש של אנשים מבוגרים ועל החיפוש שלא נגמר אף פעם אחר זוגיות ואהבה. 52 דקות. בימוי: ברק ותומר הימן. הפקה: טי.טי.וי הפקות. הופק בתמיכת: קרן מקור וקרן גשר לקולנוע רב תרבותי.
בעקבות החתיכה החסרה - 11.12
"לפני הרבה שנים, בארץ קטנה, נולד תינוק. שמונה ימים לאחר הלידה חגגו הוריו את לידתו בטקס מסתורי, שהיה נהוג באותה הארץ..." שלושים שנה מאוחר יותר יוצא ה"צעיר" למסע בעקבותיה של ה"חתיכה החסרה". זהו מסע בנבכי טקס המילה. מסע מסתורי וקומי בניסיון לפתור תעלומה פרטית מיוחדת במינה. 53 דקות. בימוי: עודד ליטן. הפקה: קלאודיוס פילמס. הופק בתמיכת: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
מלון 9 כוכבים - 18.12
אחמד ומוחמד, גיבורי הסרט, הם חלק מחבורת פועלים פלשתינים צעירים, שוהים בלתי חוקיים, הבונים את העיר מודיעין ומתחבאים בגבעות הסמוכות לה. שני החברים, שנפגשו במסתור, מסרבים להיכנע למציאות הקשה והבלתי אפשרית של חייהם. בצל המרדפים, המעצרים והמארבים, הם יוצרים לעצמם עולם תוסס וחי, שבו הומור וגעגוע משולבים בפחד ובכאב. גדר ההפרדה הנבנית באזור עומדת לחסום את נתיב ההסתננות שלהם לישראל. ברגע האמת הם מוצאים עצמם מופתעים ולגמרי לא מוכנים. 78 דקות. בימוי: עידו הר. הפקה: עדן הפקות. הופק בתמיכת: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
המלך לאטי הראשון - 25.12
עזיז דיוף, אביו של לאטי, הגיע לישראל מסנגל כעובד זר לפני 17 שנים. אירנה, אמו של לאטי, עלתה לישראל מביילורוסיה לפני 15 שנים. לאטי בן ה-8 הוא ילד ישראלי מערבי לכל דבר, אוהב מקדונלדס, אוהד שרוף של מכבי תל אביב בכדורסל ומדבר רק עברית. אחר צהריים אחד חייו של לאטי מקבלים תפנית חדה כשאביו מגלה לו שהוא נצר לשושלת מלוכה ארוכת שנים בסנגל. חלומו של האב הוא שלאטי יהיה יום אחד מלך של שבט הסרר המונה יותר ממיליון אנשים. דיוף מצפה מלאטי ללמוד להיות מלך של שבט באפריקה כדי שהוא יוכל "להציל את השבט ולהוביל אותו בחזרה לגדולה". מי מאיתנו לא חלם פעם שאבא שלו יבוא אליו ויגיד לו שהכול טעות ושבעצם הוא נולד להיות מלך? 71 דק'. בימוי: אורי בר-און. הפקה: קובי צאיג ואורי בר-און. הופק בתמיכת: קרן גשר לקולנוע רב תרבותי.
הנאמן - 1.1.09
כשתאגיד כלכלי קורס ממנה בית המשפט "נאמן" שממלא את מקום ההנהלה הקיימת. ברגע אחד הופך הנאמן לאיש שעל-פיו יישק דבר. הוא משקם או מפרק. כך גם בקיבוצים שמתמוטטים. אלא ששם לא עוסקים הנאמנים רק במספרים כלכליים. כאן הם נדרשים לשקם או לפרק אידיאולוגיה, היסטוריה, אמונה, להט וחלום.
דני עברי וישראל עוז מונו לנאמנים על הקיבוצים מצובה ונאות מרדכי. הסרט מלווה את עבודת הפירוק וההרכבה, ועוקב אחר עבודת הנאמנים וחברי הקיבוצים בשעתם הכואבת ביותר. זהו סיפור שמתחיל במשבר וסיומו בניסיון לשמר משהו מהרעיון הקיבוצי תוך התאמתו למציאות המשתנה. הנאמנים, גם אם לא בחרו בכך, מעצבים במידה רבה את פניה של התנועה הקיבוצית המתחדשת. 50 דקות. בימוי: חן שלח. הפקה: מיכה ליבנה.
