לדקור, לנעוץ, לתקוע, לנקר, לנקב, לפגוע, להכאיב. שישה אמנים מציגים עבודות כואבות בתערוכה חדשה - "דוקר", בגלריה הסדנה לאמנות ביבנה. הפתיחה במוצ"ש, 27.12.08 בשעה 20:00 במעמד ראש העיר, צבי גוב-ארי.
תמי רמות בקולאז' מעבירה מסר המבעבע מבין גזרי העיתונים. מאמרים אשר עוררו בה כעסים, מאמרים ללא מסר משובצים בעבודות, מעין חיבור טלאים, אריגה בחומרים מתכלים. מניפות הנייר אוצרות בין קלפיהן סודות הנגלים עם פתיחתן, דוקרים וכואבים.
מלכה ענבל מביימת צילומים, משתמשת בעיתון כייצוג תקשורתי המתקשר להון ושלטון. הוא משנה צורתו בצילומים, פעם יד מושטת לעזרה ופעם דמות הפוכה, ביטויים למצוקה חברתית. מגן דוד הופך לדוקרן, צינורות השזורים זה בזה או טיל לפני השיגור.
איטה גרטנר עוסקת במציאות, תחושה של חרדות, פחדים והקשיים הנלווים למקומות הכואבים. אלו מובילים אותה לציור בציפורן על-מנת לחטט, לחרוט, לקלף ולפתוח אשנב למציאות. בציוריה נקודות וקווים היוצרים תנועה, הכתמיות במערכה זו נחתמת.
בפסליו של ניהאד דביט קיימים ניגודים רבים. הוא משתמש בחוט הברזל, חומר רך שקל לעבדו אך דוקרני. חוטי המתכת המעצבים דמויות אלימות נותרות בשקיפותן, מגלות את פנימיותן. שערותיה של אשה תמימה למראה, מחודדות, שורטות. העצים המתכתיים המזדקרים מן הרצפה חדים, משוננים, דוקרים.
ישראל בק, עוסק בציוריו בגופים המאזכרים חיות קדמוניות, מנותקות מן הסביבה, חלקן פגיעות וחלקן דוקרות, בעלות גב קוצני - אולי כהגנה. תקופה שהיתה ואיננה, עידן נכחד.
אסתר הלפרין יוצרת מקרמיקה מסרקים. למסרק בחברה השבטית היו שני תפקידים: סירוק השיער ותפקיד חברתי. בדרך כלל המסרק ניתן לאישה כמתנת נישואין. המסרקים של אסתר מוצאים מהקשרם הפונקציונאלי, מאפשרים קשר בין אנשים ובעלי חיים, שותפות של גורל. שיני המסרק החדות מפרות את ההרמוניה.
שעות הגלריה: ימים א'-ה' 13:00-09:00 ובימים א', ד' 19:00-17:00. הכניסה חופשית. אוצר התערוכה: רוני ראובן. התערוכה מוצגת לקהל עד 1.2.09.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
