מפעל פותחים שבוע: פרשת השבוע במכון ון ליר בירושלים, שנוסד לפני ארבע עשרה שנה, חולל מהפכה בכך שהוציא את העיסוק המסורתי בפרשות השבוע מהמסגרת של בתי הכנסת אל הספירה הציבורית והחילונית.
היום זו כבר תופעה: אלפי אנשים, ללא קשר להשתייכותם הדתית, מתכנסים מדי שבוע בשבוע, לאורך השנה כולה, בעשרות מקומות ברחבי הארץ, כמעט בכל יישוב או שכונה ללמוד את פרשת השבוע. המפגשים הללו אינם מתרחשים בבתי-כנסת והם לא חלק מריטואל-דתי. הרצאות על פרשת השבוע הן היום חלק בלתי נפרד ממועדונים קהילתיים, בתי-תרבות ומתנ"סים, אוניברסיטאות, מכללות, ומכונים שונים.
התהליך שמעצים את פרשת השבוע כביטוי של תרבות קיבל לאחרונה חיזוקים נוספים במכון ון ליר בירושלים ששם לעצמו מטרה לחבר את פרשיות התורה לתרבות העכשווית. במהלך השנים האחרונות הוקדשו הרצאות סדרת פותחים שבוע לדיאלוג בין סיפורי המקרא לעולם הקולנוע, הספרות, התיאטרון והאמנות.
שנת תשע"א תוקדש לדיאלוג יצירתי וחדשני במיוחד: פרשנות על פרשיות השבוע דרך המוסיקה.
הסדרה תבקש לבחון את מקומו של ספר הספרים בשדה המוסיקלי ואת נוכחותה של השפה המוסיקלית בתנ"ך עצמו. לאורך השנה יצעדו המרצים השונים בנתיבים המוסיקליים המלווים את קריאת התורה כטעמי המקרא והפיוט, יתחקו אחר המקומות בהם ניהלו יוצרי כל הדורות, בני כל הדתות, דיאלוג פורה עם סיפורי המקרא ויתהו אודות מידת מרכזיותם של סיפורים אלה ביצירה המוסיקלית העכשווית.
הרצאות הסדרה ילוו בהשמעת יצירות מוסיקליות, ובקטעי נגינה, שירה ופייטנות.
בין מרצי הסדרה : הזמר אהוד בנאי על פרשת שמות; המלחין, פרופ' עודד זהבי שיהרהר על רבקה שעל שפת הבאר; הזמרת מורין נהדר על השתקפות דמותו של רועה הצאן המקראי; הפילוסוף, ד"ר מאיר בוזגלו על משה רבנו לאור פיוטי אביו, הפייטן דוד בוזגלו; ראש תחום המשפט העברי במשרד המשפטים ד"ר מיכאל ויגודה, מלחין ונגן גיטרה, על שירה ומשפט; ראש החוג למחשבת ישראל באונ' העברית, ד"ר אבינועם רוזנק, יפרוט על הפסנתר בפרשנותו על פרשת ויקרא; דיקן מכללת "שערי משפט", ד"ר
אביעד הכהן, יפגיש את יעקב ועשו עם היצירה הפילהרמונית לספרו של דוד גרוסמן "איתמר פוגש ארנב", ועוד.
ההרצאות תתקיימנה בימי ראשון, החל מה- 3 באוקטובר 2010, בשעה 18:00, והן תשודרנה בשידור חי באתר האינטרנט של מכון ון ליר בירושלים
www.vanleer.org.il היוזם של מהפכה תרבותית זו - מי שהוציא את פרשת-השבוע מבתי הכנסת - הוא הרב פרופסור
נפתלי רוטנברג, עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים ורב היישוב הר אדר. דווקא רב בישראל תרם תרומה גדולה לביטול המונופול הדתי על התורה בעיקר באמצעות שתי פעולות:
א.הגדרה חדשה של הטריטוריה: לא בבית הכנסת בלבד אלא במקומות שבו מתכנסים כולם, חילוניים ודתיים, נשים וגברים באופן שווה ללא פולחן מדיר או ממדר.
ב.הגדרה חדשה של סמכות-הפירוש: גם לרבנים אורתודוקסים אבל גם לכל יהודיה ויהודי בעלי רקע מגוון. הגדרה זו התאפשרה משום שכל אלה השתתפו יחד באותה תוכנית הרצאות ואחר-כך באותם ספרים בעריכתו של הרב רוטנברג. לראשונה בהיסטוריה יוצאים לאור ספרים שבה כולם יחד הם מפרשי-התורה.
הצגנו לרב פרופסור נפתלי רוטנברג מספר שאלות על הפרויקט הלאומי הגדול ללימוד פרשת השבוע בכל רחבי הארץ:
האם לא היו לך לבטים או מעצורים בהוצאת העיסוק בפרשת השבוע מהמסגרת הדתית המוגדרת של בית הכנסת אל הספירה הכללית או אפילו החילונית?
לא. בעיקר משום שהרעיון המקורי לא שייך לי אלא למשה רבנו ולנביאים ולזקנים שתקנו לישראל שיהיו קוראים בתורה בשבת ובשני ובחמישי כדי שלא יעברו עליהם שלושה ימים ללא תורה. מטרתה של תקנה קדומה זו היא, שלכל בני-ישראל יהיה תמיד מקור עיוני לשיחתם ולמחשבתם הקשור בתורה. העיסוק בתורה הוא חיפוש מענה לשאלות המטרידות, ניסיון לבירור האמת ופתח בלתי נדלה ליצירתיות המחשבתית. כל זה לא התחיל בבית הכנסת. בשני וחמישי היו ימי שוק ולפיכך היו קוראים בתורה במרכז השוק, בין ערימות הבצלים לתרנגולות. השאיפה היתה שידברו על הפרשה גם בשוק. הקריאה בתורה נקבעה אפוא מלכתחילה לא כאקט של פולחן וכחלק מתפילה, לא כביטוי של הדת, אלא כביטוי של הדעת. כולם שומעים את אותם פסוקים, אבל כל אחד מבין בדרכו ומפרש על פי גישתו.
אין כאן ערעור על סמכות הפרשנות?
האם כאשר רבי עקיבא ערער על סמכות הפרשנות כאשר לימד תורה בבית המדרש ומשה רבנו (האגדה מספרת על משה ש"חזר לאחוריו" - נשלח אל העתיד ע"י הקב"ה לשבת אצל רבי עקיבא ולשמוע את תורתו) ישב אצלו ולא הבין דבר?! חז"ל מתארים כיצד משה רבנו מעביר את התורה לכלל ישראל הוא קובע שיטה שמבטלת את ההירארכיה הפרשנית והופך את כל ישראל ללומדים ומלמדים. רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל), מסביר ב"דרך עץ חיים" שההבנה האינדיבידואלית של כל אחד מישראל את התורה אינה חיצונית לה, אלא כלולה בה. לומד התורה איננו מטיל את הבנתו עליה, אלא מגלה את עצמו, את פניו, את הגוון השייך לו בתוכה. אין כאן ערעור על סמכות הפרשנות כי לנו, היהודים, לא אמורה להיות דוֺגמה ומשה רבנו נתן לכל אחד מאתנו את החובה ללמוד תורה ואת הזכות לפרשה ולהבינה.
הזמנת לסדרת ההרצאות אנשים ונשים מרקע תרבותי ואידיאולוגי מגוון וגם ערכת את מאמריהם. האם תוכל לאפיין מהי פרשנות דתית או חרדית לעומת פרשנות חילונית?
תוך האזנה להרצאות (שאת חלקם ניתן לשמוע ולראות באתר מכון ון ליר בירושלים) ותוך עבודת העריכה של המאמרים והספרים, התברר לי שלא ניתן לאפיין ולסווג את המסרים ואת דרך הכתיבה וההתייחסות למקורות של הכותבים והכותבות לפי "השתייכותם". פעמים רבות קיימת קרבה רבה בין כותבים מסקטורים שונים ולעומת זאת הבדלי גישה עמוקים דווקא בין אלה המשויכים לאותו מגזר. מבחינה זו יש לפרויקט משמעות מרחיקת לכת אף מזו שקיוויתי לחולל: לו זו בלבד שהחופש ללמוד וללמד, לדרוש ולפרש נתון לכל, אלא אף זו: המשמעויות, התכנים, האופי האידיאולוגי, המתודה והגישה אל המקורות של היצירה החופשית בהשראת הטקסט המקראי אינה עוד "דתית" או "חילונית"; "מסורתית" או "ליברלית"; "ביקורתית" או "נרטיבית" או "פרשנית קלאסית" וכו'. אין עוד חלוקה לאסכולות סקטוריאליות. ה"או" בוטל!
המספר הרב של נשים המרצות בסדרה וכותבות בספרים שערכת בולט. זה מכוון?
הפרויקט של לימוד פרשת השבוע לא יצר את התופעה אולם נתן הזדמנות לציבור הרחב להיחשף לתופעה ההולכת ומתרחבת של נשים תלמידות-חכמות. היום ניתן ללמוד תורה במלוא מובן המושג ועל כל היבטיו ממאות נשים השולטות בש"ס ופוסקים, במדרשים ובפרשנות המסורתית והחדשה. "סמכות הדעת" כבר הופקעה מהבלעדיות הגברית, והשותפות הנשית בה הולכת ומתרחבת.
תופעה זו היא מהפכה תרבותית בכל קנה מידה ואשרינו שזכינו להיות מנושאיו הראשונים של ארון הברית הזה הנושא את נושאיו.
המושג "תרבות" חוזר אצלך בהקשר זה. לא היית צריך לומר "דת"?
התרבות כוללת את הדת וזו האחרונה אינה נפרדת ממנה. אנו מדברים על התורה והנ"ך. אין עוד ספר או יצירה אחרת ששמשו השראה כה רבה להוגים ויוצרים בכל התחומים. מדובר בתופעה תרבותית פנומנאלית שלא נחלשה בעקבות תהליכי החילון. היום אנו חוזרים לעסוק בפרשת השבוע, חילוניים כדתיים. השבוע נתחיל כולנו מבראשית!
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
