בשורה לחולי לוקמיה מיאלואידית כרונית

בכנס השנתי של החברה האמריקנית להמטולוגיה שנערך בסן-דייגו, קליפורניה, הוצגו ממצאי מחקר קליני רחב היקף (שנקרא ENEST-nd) לאחר מעקב של שלוש שנים, בהם נמצא כי טיפול ראשוני ב"טסיגנה" (נילוטיניב) בחולי CMLl, לויקימיה מיאלואידית כרונית, הוביל לירידה משמעותית בהחמרה והתפרצות של המחלה לשלבים הקטלניים כמו- שלב מואץ ומשבר בלסטי, בהשוואה ל "גליבק" (אימטניב).

המחקר השווה את התגובה לטיפול החדשני במחלה ה'טסיגנה' לעומת גליבק, בקרב 846 חולי לוקמיה מיאלואידית כרונית - CML. נמצא כי היות ש'טסיגנה' מעכב בצורה יותר סלקטיבית את התפתחות חלבון BCR-ABL הגורם להיווצרות התא הסרטני, נצפתה תגובה מהירה ועמוקה יותר בקרב מטופלים בטסיגנה לעומת גליבק / שעורי התקדמות לשלבים הקטלניים של המחלה היו פי 8 יותר בקרב מטופלים גליבק לעומת טסיגנה. עוד עולה מהמחקר כי טסיגנה מפחיתה שיעורי תמותה כתוצאה ממחלת CML בהשוואה לגליבק באופן משמעותי מבחינה סטאטיסטית .מדובר במחקר עולמי הגדול ביותר שנעשה באופן אקראי, והשווה בין שני טיפולים הניתנים דרך הפה.

"הנתונים מהמחקר מרחיבים את הראיות ליתרונות הטיפוליות של "טסיגנה" בקרב חולים שאובחנו לאחרונה בשלב הכרוני של לוקמיה מיאלואידית כרונית עם כרומוזום פילדלפיה בהשוואה ל-"גליבק", אומר דוקטור טימותי פ. היוז, אחד מהחוקרים שמובילים את המחקר ופרופסור לרפואה באוניברסיטת אדלייד, אוסטרליה.
פרופסור ג'וזפה סאגליו, ראש המחלקה לרפואה פנימית בבית החולים להמטולוגיה סן-לואיג'י בטורינו שבאיטליה ומי שעומד בראש המחקר , מסר עם חשיפת הממצאים כי: "אסור לחכות שחולי CML יפתחו עמידות או אי סבילות לגליבק ורק אז יטופלו בטסיגנה. אסור לבזבז זמן בחיי חולים אלו. השאיפה שלנו צריכה להשתנות – במקום להפוך את המחלה לכרונית עלינו לשאוף להעלימה לחלוטין. המחקרים שהוצגו כעת מראים שניתן להשיג זאת. לא כדאי ולא הגיוני לחכות. חבל על חיי האנשים שלא יקבלו את הטיפול הטוב ביותר ישר מההתחלה. מטרת המחקר היא לא רק להפוך את המחלה לכרונית לשנים ארוכות אלא להגיע לכך שהמטופלים יחיו בלי סימני מחלה כלשהם, כמו אדם רגיל שלא חלה ב CML "

CML (לוקמיה מיאלואידית כרונית) - הינה אחת מ-4 סוגי סרטן הדם ומהווה 15-20% מכלל הלוקמיות במבוגרים, כאשר בישראל נוספים בכל שנה עוד כ 100 חולים חדשים. מדובר במחלה שבה סוג מסוים של תאי הדם הלבנים הופך לממאיר ומתחיל להתרבות בקצב מהיר. כתוצאה מכך, התא הממאיר ממלא את מח העצם ומונע ממנו לייצר תאי דם בכמות ובתפקוד תקינים. למחלה שלב כרוני בו התקדמות המחלה איטית יותר ומסוכנת פחות, אך ברגע שהמחלה עוברת לשלב המואץ החולה מדרדר ועלול להימצא בסכנת חיים ממשית.