לנשים של
האמן ראובן ברכה אין פנים. יש גוף. חלל. הן עשויות שכבות קרטון, ישנן בתלת מימד בגודל אמיתי יושבות על כיסא עץ ושותות יין, ישנן פורצות מסגרת, או רשומות על חוברות תווים ביין וקפה. הנשים של ראובן, הן היופי הנשגב – תכלית הכל.
לנשים של האמן ראובן ברכה, אין פנים. יש גוף, יש עומק, חלל. יש נפח. צורה. אבל אין פנים. מבחינתו יופיה של האישה טמון בגופה. בכל מקרה. מבחינתו זו אמת אבסולוטית. יופי נשגב. מקור החיים. הכוח. הנשים של ראובן הן הכל, הן תכלית הקיום. התשוקה. והוא עוסק בהן בכל זוית ודרך.
בתערוכתו החדשה מביא ראובן את המתבונן להרגיש ביופיין של נשותיו. "היופי הוא בעיני המתבונן" ובשל כך אין צורך בעיניים או מבט שיטשטשו את התחושה. די להתבונן ביצירותיו ולחוש את עוצמתן.
הנשים שלו הן מרחב שלם. הן אינן פסיביות חלילה, או מצוירות פלקט על בד, כי אם תבליט תלת מימדי אקספרסיבי ורב עוצמה הפורץ את גבולות המסגרת ומורכב משכבות קרטון גזורות, מסותתות. חזקות. עוד שכבה ועוד שכבה מעוטרות אקריליק, עד כי אפשר ממש לגעת בקרביהן, לחוש את שיפוליהן, להיכנס לתוכן, לתכלית הקיום האנושי. האישה של ראובן חזקה, ברורה. תנוחות גופה מספרות את סיפורה והוא מצייד אותה בשכבות ורבדים של חומר המתגלה אט, אט והופך כל עבודה למיצב דו כיווני. "היופי הוא בעיני המתבונן".
הנשים של ראובן גבוהות ונמוכות, רזות ושמנות, קטנות וגדולות. יופיה של האישה קיים בכל אחת. מיצביו אינם חד גוניים כי אם בגדלים שונים, בתנוחות שונות. 3 נשים בגודל אמיתי יושבות על כסאות ושותות יין, יש שבתוך מסגרת, יש שבנויות כקוביה שניתן לסובב פאותיה.
ראובן מכניס לעבודתו אין סוף תשוקה. הוא סוגד לנשים שלו. מעריץ אותן. בתערוכה יוצגו לצד המיצבים גם כ10- רישומים, אותם רשם באמצעות יין וקפה.
ראובן ברכה נולד בתל אביב בשנת 1954. הוא למד במכון אבני ביפו ועוסק באמנות מזה 30 שנה. בשנים האחרונות החומרים הממוחזרים הפכו להיות עיקר חומרי הגלם בעבודתו, קרטון, חוטי ברזל, חוברות תוים ועוד הופכים ליצירות מרגשות שבמרכזן – האישה.
פתיחה חגיגית: 12 לינואר 2012 יום חמישי בשעה 20.00
גלריה "הרברט" רח' אפ"ק 10 יפו
שעות פתיחה א-ה 10.00 – 18.00
ו' 10.00 – 14.00
התערוכה תוצג על ה7- לפברואר 2012
>
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
