היום השני של כנס הטכנולוגיה הגדול בעולם כיום (כך Salesforce מספרת לנו, באי הכנס) מתחיל בציפיה הנבנית לקראת רגע השיא: הרצאת המליאה של מארק בניוף ושלל אורחיו הנחשבים. מניסיון העבר אנחנו כבר יודעים שהדמואים יהיו מלוטשים והמרצים מתורגלים לעילא, אבל ביציאה משם אני מתקשה שלא להתפעל בכל זאת מעד כמה זה באמת היה כך. אבל נתחיל מההתחלה, כמו שאומרים.
אני נכנסת לאולם המליאה, מוצאת את מקומי יחד עם שותפי בנצי ברנדס, ודי מהר מגלה שבעצם נסענו אחורה בזמן והגענו להופעה של MC Hammer. נו, ההוא מ-Can't Touch This ו-Too Legit to Quit. זוכרים? גם אני בקושי. אבל הוא היה שם, סוג של מופע חימום לבניוף עצמו. עוד לפניו פיזזה על הבמה להקת החימום שכללה בובות עגלגלות עם הלוגואים המוכרים של Salesforce שעוררו בי חשק נוראי לשחק ״פאקמן״, והתאמצו ללא צורך לשעשע את הקהל הרב שהתעורר מוקדם בבוקר רק כדי לתפוס מקום באולם המרכזי ולצפות בלייב במופע הפתיחה רשמי של הכנס. כמונו, למשל. על כל פנים, כמות האנשים, ההגברה, המסכים, הסדרנים - כל אלה לא היו מביישים להקות רוק כמו, נגיד, הרד הוט צ'ילי פפרס ש"במקרה" מופיעים הערב בפני באי הכנס. הולך להיות חם ( כך אני מקווה כי די קריר פה בסן פרנסיסקו..).
ובאמת, אם אתמול עסקתי בהשוואות לארועי ספורט ענקיים, הרצאת המליאה היא מופע רוק מלוטש. כשמארק בניוף עולה על הבמה, אני שואלת את עצמי אם גם את ג'סטין ביבר מקבלים בכזאת התלהבות בהופעות שלו. רק שכאן כולם מבוגרים, בגילם לפחות, ביחס לקהל הטבעי של ילד הפלא הקנדי. מארק בניוף, אדם בעל נוכחות מרשימה גם כך, נכנס לאולם עם אנרגיות והתלהבות של בונו בקונצרט התרמה לילדי אפריקה. הוא מלהיב את הקהל עם המון Awesome ו-Amazing וסוחף אותנו, את העולם כולו אני מניחה, להניח לרגע בצד את הציניות ולהתלהב, באמת, מהחזון הגדול שהוא מוביל מאז 1999.
את המופע שלו בניוף פותח בהכרזות על פועלה של Salesforce למען הקהילה, ויש לו במה להתגאות. מעל 16,000 מלכר"ים בעולם כולו נהנים מההטבות שמעניקה להם קרן Salesforce Foundation, ובניוף יכול להיות גאה במיוחד במפעל החיים האמיתי שלו - בית החולים לילדים UCSF שהקים עוד בשנותיו הראשונות כמייסד Salesforce. הוא מכריז על מיליוני הדולרים שהצליח לגייס גם השנה מקהילת הלקוחות והשותפים שלו למען בית החולים, ומספר גם על תרומה שחברתו מרימה בסך כעשרה מיליוני דולרים לטובת פרויקטים חברתיים בעיר סן-פרנסיסקו. ראש העיר הנלהב מרעיף תודות לבניוף ול-Salesforce ומספר כי בזכותם, בין היתר, הסיסמה של העיר הכי חדשנית בעולם מתגשמת.
בינתיים, במחוזות הארציים שלנו, בני התמותה הרגילים באולם, הרשת האלחוטית לא מתפקדת ואין אינטרנט. מה יהיה? אולי זה כי לכל אחד מ 20,000 הגיקים שהצליחו להיכנס לאולם המרכזי יש לפחות שני מכשירים שמתחברים לרשת (טלפון חכם וטאבלט ואולי גם מחשב נייד לרציניים). אני מודה, זה די מלחיץ להיות בלי אינטרנט למשך שעתיים רצופות. בנוסף אני מגלה שזה לא כ״כ עוזר אם קמים מהמקום רק כדי לצלם ואז לא זוכרים איפה ישבת (ניסיתי את זה, יותר גרוע מלאבד מכונית בחניון של עזריאלי, כי אין שלט רחוק שיגרום למכונית להבהב. רעיון לסטארטאפ?). אז ניגשים לסדרנית אדיבה כדי להתקשר מהטלפון שלה, רק כדי לגלות שהיא לא יודעת בכלל איך מתקשרים לחו״ל מהנייד שלה. מה זה חו״ל? יש דבר כזה בכלל? באנגלית יש ביטוי ״שאר העולם״ שלא נאמר ״שארית העולם״. ואני גם מזכירה לכם שאלה האנשים שקוראים לסדרת הגמר של ליגת הבייסבול שלהם World Series... טוב, נכון שזו אשמתי שהתרחקתי לשלוש דקות מהטלפון הנייד שלי. זה מעשה אסור בעידן המחובר שלנו.
על הבמה עולים אורחיו של בניוף וכמה מעובדיו הבכירים על-מנת להציג את החלקים המרכיבים את חזון ה-Business is Social של החברה. הקטעים מורכבים משילובים חכמים בין סרטוני תדמית, הדגמות מוצר ומטווח קצר של שאלות ותשובות בין בניוף לבכיר האורח. כך למשל, אחד הסרטונים בהרצאה המהוקצעת להפליא, הוא על בנק אוסטרלי שהפך בזכות Salesforce ליותר ״סוציאלי״ עם הלקוחות שלו. אני חושבת שהעובדים הסוציאליים היו מרימים גבה על השימוש במושג, אבל אי-אפשר להתעלם מכך, שכן זה המסר העיקרי של הכנס ששזור בכל ההדגמות וההרצאות. האם זה מקרה שהסיסמה שלהם היא ״yes we can"? אולי עוד אזכור לבחירות הממשמשות. אגב, אצלנו ב-ServiceWise אנחנו משתמשים כבדים ב-Chatter, ואני לא חושבת שזה הופך אותנו ל"עסק חברתי", אלא לחברת שירותים יעילה יותר שמשתפת מידע טוב יותר ובאופן שמחובר יותר לליבת הפעילות ולכן מסוגלת לתת שירות וחווית לקוח איכותיים יותר ללקוחותינו. אבל אם Salesforce רוצה לקרוא לי Social Business, אין לי בעיה עם זה.
לאורחים של בניוף, זה בטוח, אין בעיה עם זה. בכירים מחברות ענק גלובליות עולים בזה אחר זה על הבמה והמטרה כמעט-מוצהרת: להבהיר לאולם ולאלפי הצופים בפיד החי באינטרנט בעולם ש- Salesforce היא כבר מזמן לא תופעת הנישה שלארי אליסון היה רוצה שתהיה. מנהלים בחברות כמו General Electric, קוקה קולה, אקטיוויז'ן, כולם מספרים על הצלחותיהם בהטמעות Salesforce בארגוניהם. אפילו המייסד צרוד-הקול של Men's Wearhouse ענקית ההלבשה האמריקנית, נענה לבקשת בניוף ונותן לקהל את השטיק הידוע שלו מהפרסומות בטוויסט מתבקש: with Salesforce you will be more social, I guarantee it. (זה הציטוט, בקירוב לפחות) . בקיצור, כולם נהיים ״סוציאליים״ עם הלקוחות שלהם בעזרת הטכנולוגיה. אגב, אם אתם רוצים לקרוא על המוצרים והחידושים שהוכרזו במהלך המליאה, אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלנו שם נעדכן במהלך היום.
לקראת הסוף, אני מתחילה לחשוב שמארגני הכנס בחרו את סיפורי ההצלחה לפי האטרקטיביות של הסרטון שאפשר להפיק. התמונות של הסקי מעוררות חשק לחופש של המדרונות הלבנים, קוקה קולה זה טעם החיים. אני מניחה שבארץ הפוליטיקלי קורקט אין סיכוי שיבחרו חברה כמו
ויקטוריה סיקרט, אולי למורת רוחו של חלק מהקהל. אני, בכל אופן, השתכנעתי: מארק בניוף הוא הכוכב הבלתי מעורער של תעשיית מחשוב הענן. תנו לו עוד חמש שנים כאלה, וכולנו נהיה בעננים. וחברתיים, כמובן.
- עינת צור-שיין היא מנכ"לית משותפת ב-ServiceWise, חברה ישראלית המספקת שירותים מקצועיים בתחומי ה-CRM וה-Marketing Automation והינה שותפתה של Salesforce בישראל.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
