אלכס לנגר – מדיניות התחבורה היבשתית

הצפיפות הבלתי נסבלת במערכת הדרכים הישראלית, המחמירה משנה לשנה, ממשיכה להעיק על כל אחד ואחד מאיתנו, בבואו לנוע למחוז חפצו.

ישראל אינה שונה ממדינות מודרניות אחרות הסובלות מתופעה זו, אבל בישראל הקטנטנה והצפופה, תופעה זו חמורה במיוחד.

אלכס לנגר, שנחשב לאיש תחבורה מספר אחד במדינת ישראל, פעל, שנים רבות, בתפקידים בכירים במשרד התחבורה, המפקח על התעבורה, סמנכ"ל יבשה ומנהל כללי, מודה שעדין לא השכלנו לשנס מותניים ולפעול לפתרונות יסודיים במקום לתת פתרונות עד הוק לתופעה זו.

במקום לסלול עוד ועוד דרכים ומחלפים המעודדים ומגבירים את השימוש ברכב הפרטי, נותנים הקלה זמנית ומעצימים את הבעיות לעתיד. צריך לפעול בצורה נחרצת להגברת השימוש במערכי התחבורה הציבורית והטלת מגבלות חמורות על השימוש ברכב הפרטי.

נחוץ שינוי יסודי באורחות חיינו התחבורתיות, אחרת נמצא את עצמנו ללא יכולת ניידות תוך מספר שנים לא רב.

מר לנגר מודה שלמרות שבתקופתו חלה התקדמות ניכרת בפיתוח התחבורה הציבורית עדין שמונים אחוזים מכלל הנסיעות במשק הישראלי מתבצעות ברכב הפרטי.

כדי להביא לשינוי אמיתי, בדרך השימוש שלנו בתשתיות התחבורה, יש לנקוט בצעדים חריפים הכוללות מדיניות של הקטנת מצאי החניה בערים הגדולות, הטלת מס על משתמשי תשתית הכבישים בשעות השיא בתנועה "אגרת גודש", העדפה אגרסיבית לכלי התחבורה הציבורית וסובסידיות רבות יותר למשתמשי התחבורה הציבורית.

אלו הם צעדים מאוד לא פופולריים, שפוליטיקאים חוששים לנקוט בהם ומעדיפים תמיד לדחות את הטיפול בהם לעתיד.

יש גם מורכבות של הפתרונות התחבורתיים שמקשה על "הסברתם" וגיוס תמיכה ציבורית ליישומם.

עוד על הדרכים לשינוי המצב בכתבה נוספת.