מתוצאות הסקר האחרון (39 מנדטים לקדימה) אני חשה אי נוחות מסוימת. מה קורה לי? הנה אני שוב מוצאת את עצמי "שוחה נגד הזרם"! מה כל "האיסטניזם" הזה? מדוע אני שוב מחפשת לי את השונות? למה איני קולטת את מה שקולטים אחרים? למה לכל הרוחות, האנטנות של דליה איציק יותר רגישות משלי? הרי בסופו של דבר שתינו נשים, לשתינו צריכה להיות אינטואיציה דומה לא?
אגב, איפוא היא בכלל? לאן היא נעלמה? ולאן נעלם חיים רמון? מדוע, לכל הרוחות, אני לא נוטה לסמוך על הניסיון והתבונה של שמעון פרס? מדוע איני רואה את ההזדמנות ההיסטורית שנקרית לפיתחנו?
מה קורה לי?! אני שבכל הצבעותי הייתי "קול צף" קלאסי, ממשיכה לסבול מחוסר היכולת המעצבנת הזאת, מאימפוטנטיות של מי שאינה יכולה פעם אחת בחייה להזדהות ולהשתייך?
הנה שלי יחימוביץ' למשל: החליטה שהיא "סוציאל דמוקרטית" ומיד נתכנסה תחת כנפי שכינתו של עמיר פרץ. עכשיו כבר טוב לה, היא מצאה לה סוף סוף בית חם, יש לה זהות, יש לה את השקט הנפשי המיוחל.
ומה איתי? הרי מה אני בסה"כ? מה אני רוצה? מה עם "האג'נדה" שלי? זעיר בורגנות, קצת חיים רגועים, קצת ביטחון כלכלי, קצת ביטחון אישי, קצת צדק חברתי (לא לחוש כל הזמן על מצפוני הקטן את העוני והדלות של העשירונים שמתחתי), וקצת ליהנות ולדעת שהנה "שחותכים בבשר החי" של העשירונים שמעלי... ונכון, שיעשו כבר משהו בכדי שהפלשתינים האלה, שלא חדלים להתאבד ולאבד, ירגעו, או יתאדו, או יותר פשוט יתגיירו, אפילו גיור רפורמי יספק אותי.
נו אז אימרו לי, אתם רואים אפשרות, שאריק שרון, מותג הפלאים החדש ישן הזה, יספק אפילו מעט מ"האג'נדה" הצנועה הזאת שלי?
ואני שומעת כבר באזני רוחי את התשובה-שאלה שלכם: ומי כן יספק אותה?
ובכן, גם אתם צודקים בתשובתכם השואלת! אך אני ממשיכה בשלי: אריק ככל הנראה לא יספק. ותיסלחו לי, ואל תעלבו, אם אומר לכם שמתייחסים אליכם וגם אלי, כאל דבילים! ואולי באמת אנחנו קצת דבילים?!
משווקים לנו מנהיג כמו שמשווקים לנו מכונית, ואנחנו מתפתים וקונים. לנו לישראלים החדשים, אין מסורת בכלום, וכך גם לא בפוליטיקה. אנחנו "חומר גלם בידי הפרסומאים, אפשר לעשות עלינו מניפולציות!
מפלגת קדימה, חברים, היא סוג של מניפולציה פירסומית, שנועדה לנצל מצב חברתי מתהווה ונועדה לספק צורך! וכשם שמוכרים לנו היום את "קדימה" ימכרו לנו מחר את "אחורה", ואנחנו נמשיך ונקנה. זה מקומם אותי אישית, זה לא משכנע אותי רגשית, וגם לא "עושה לי שכל". לכן אני לא מסוגלת לתת את קולי הקטן והיקר מפז לאריק שרון. ותגידו לי שאני לא צודקת.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
