הרבה פעמים אני מסתכלת מהחלון וחושבת בלבי: הלוואי שיכולתי לעוף. מעניין מהי הרגשת התעופה באוויר ואיך בכלל עפים. הרי זה לא קל ללמוד לעוף, ואם חושבים על כך, גם לא קל למצוא ציפור מדברת שתעזור לי ללמוד לעוף. אני רוצה לעוף לארצות רחוקות, והרי לו ידעתי לעוף, במקום להגיע לשדה התעופה יכולתי פשוט לעוף מהבית. גם לא צריך היה לשאול את ההורים.
לו הייתי פיה הייתי יכולה לעוף, ולעוף עם פיה זה לא סתם לעוף. זאת ממש חוויה - אתה יכול לעשות הרבה דברים, כמו לגלוש על הקשת, לישון על העננים הרכים והנעימים, להדליק ולכבות את השמש ואת הירח, לטפל בצמחים, לטפל במים, לטפל בחיות, להביא את הקיץ, את האביב, את החורף ואת הסתיו. לעוף כמו ציפור זאת הרגשה אחרת. צריך לטפל כל הזמן בגוזלים, אבל לציפור יש גם זמן חופשי של תעופה עם כנפיים פרושות לצדדים.
מעניין איך זה לעוף כמן פרפר. אולי זאת הרגשה רגועה כזאת.
לעוף כמו דבורה זה אומר לעשות הרבה עבודה, וכל הזמן להתרוצץ, לאסוף אבקנים וצוף, להביא לכוורת, לטפל בתינוקות ולהכין דבש. אוף, כמה עבודה! אני לא רוצה לעוף כמו דבורה, אבל אני אמשיך לחלום ולחשוב איך לעוף, עם מי לעוף, כמו מי לעוף, ואולי זה עוד יקרה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
