רוני וגל היו חברים טובים. יום אחד, כשנפגשו במגרש הכדורגל, אמר גל: "אוף, שכחתי את הכדור בבית." "חבל, לא נוכל לשחק היום," אמר רוני בצער. הם ישבו מאוכזבים. לפתע ראו כדור במגרש. הם זינקו לעברו. כל אחד רצה לקחת אותו לעצמו והתפתחה מריבה. איש זקן שעבר שם וראה אותם רבים התקרב, לקח מידיהם את הכדור, ואמר: "תקבלו את הכדור רק אחרי שתפתרו את הבעיה ביניכם. אחזור בעוד שבוע ואבדוק אם הצלחתם להסתדר." הזקן הלך לדרכו, ושני החברים נותרו המומים. "הכול בגללך!" התפרץ גל.
"מה פתאום בגללי? אתה לא ויתרת על הכדור," ענה רוני. הם התווכחו מי אשם שהכדור לא בידם והלכו הביתה כעוסים. רוני נכנס הביתה בכעס. לאחר שנרגע קצת וחשב על כל מה שקרה, הרגיש שאולי לא היה צריך לריב עם גל. הרי הם חברים. זה היה ויכוח טיפשי. מה זה משנה מי החזיק את הכדור ראשון? הוא חשש שהוא עלול לאבד את גל כחבר, וגם גל הרגיש כך.
גל ורוני יצאו מבתיהם כדי לפגוש אחד את השני. שניהם הבינו שלא היו צריכים לריב. כשנפגשו באמצע הדרך ביקשו סליחה אחד מהשני, ורוני אמר: "צריך למצוא את הזקן שלקח לנו את הכדור." הם חיפשו אותו בכל מקום - ליד המכולת של משה, ליד בית הקפה של כרמלה, וליד גן המשחקים. כשהתייאשו, הלכו למגרש הכדורגל עצובים ועייפים וישבו על המדרגות. פתאום קרא גל: "תראה, רוני! שם, בקצה המגרש, יש משהו בצבע שחור ולבן!" שניהם רצו לקצה המגרש, וצחקו כשהבינו שהכדור חיכה להם שם כל הזמן. מאז החליטו שניהם לחלוק בכדור בלי ויכוחים. כל אחד ייקח אותו למשך שבוע, כי חברות חשובה יותר מכל דבר אחר.
