לקראת סוף השבוע הזה נפטרה המשוררת המיוחדת באיכות הנדירה של שיריה, ובסבל מסכת חייה: היא נולדה במחנה עקורים בגרמניה להוריה ניצולי השואה, עברה בארץ קשיי קליטה, ותמכה שנים רבות בבעלה הנכה, שנפצע קשות במלחמת ההתשה (בשלהי שנות הששים, כאשר פיקד על טנק שנפגע).
לצערי היום ובדיוק באותה שעה - הייתי בהלווית
גדעון הולין, חברי הטוב מזה 70 שנה, שנקבר בבית העלמין של כפר שמריהו, מקום מגוריו.
למרות שלא יכולתי להשתתף, בעת ובעונה אחת, גם בהלוויה של מלכה ז"ל בבית הקברות "ירקון", מזרחה מתל אביב, - כתבתי לה היום את שיר-האשכבה הבא.
נ וּ חִ י בְּ שָׁ ל וֹ ם מַ לְ כָּ ה...
הַשׁוֹפֵט גִּדְעוֹן: "לָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת?" הַמַּלְאָךְ: "לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה!"
(שׁוֹפְטִים ו,14-13)
נ וּ חִ י בְּ שָׁ ל וֹ ם מַ לְ כָּ ה...
פַּעַם הָיָה שֵׂעַר-רֹאשֵׁנוּ חוּם כֵּהֶה, וְעַכְשָׁו הוּא מְאֹד-מְאֹד נִכְסָף
כָּךְ אֵלַיִךְ.
נ וּ חִי בְּ שָׁ ל וֹ ם מַ לְ כָּ ה.
הַיָּם הַתִּיכוֹן וְהַיָּם הָאָדֹם - כְּבָר צִבְעָם דָּהָה וְאֵינוֹ כְּפִי שֶׁהָיָה
בְּיָמַיִךְ.
נ וּ חִ י בְּ שָׁ ל וֹ ם מַ לְ כָּ ה.
לֹא תָּשׁוּבִי אֵלֵינוּ מִמָּרָתוֹן-חַיַּיִךְ. כֹּה זְקוּפָה הָיִיתְ וְקַלָּה עַד מְאֹד
בְּרַגְלַיִךְ.
נ וּ חִ י בְּ שָׁ ל וֹ ם מַ לְ כָּ ה.
אָנוּ כְּבָר לֹא נָנוּחַ, יַעַן כִּי נָשַׁר פִּתְאֹם הַנֶּשֶׁר מִקַּן
יְלָדַיִךְ.
נ וּ חִ י בְּ שָׁ ל וֹ ם מַ לְ כָּ ה.
גַּם אִם טֶרֶם סִיַּמְתְּ אֶת מִלְחֶמֶת-הַקִּיּוּם
שֶׁל חַיַּיִךְ.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
