הַבְּדִידוּת שֶׁאַחֲרֵי לֶכְתְּךָ
מוֹתִירָה אוֹתָנוּ
רֵיקִים וַאֲבוּדִים
מִתְגַּעְגְּעִים אֵלֶיךָ
כָּל כָּךְ.
קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ נִשְׁבָּרוֹת
לְרַגְלַי עַל הַדֶּרֶךְ
וַאֲנִי נִזְכֶּרֶת:
יֶלֶד קָטָן הָיִיתָ,
אָהַבְתָּ לָרוּץ
וַאֲנִי בְּעִקְבוֹתֶיךָ.
אַתָּה נוֹפֵל, נֶחְבַּט וְקָם
צוֹחֵק אֵלַי.
דְּמָעוֹת מְצִיפוֹת אֶת עֵינַי
וְהָאוֹר מסַנוורן .
עוֹצֶמֶת אוֹתָן לְרֶגַע
וְרוֹצָה לִבְכּוֹת עוֹד וְעוֹד.
אֲנָשִׁים עוֹבְרִים לְיָדִי
מַבִּיטִים בְּסַקְרָנוּת.
אָסוּר לִבְכּוֹת בַּצִּבּוּר
אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל
וּלְבַקֵּשׁ מֵרִבּוֹן הָעוֹלָמִים
מִינֵי בַּקָּשׁוֹת
שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת.
אֲבָל אֵין בּוֹכִים בַּצִּבּוּר!
אֲנִי הוֹלֶכֶת לְמָקוֹם אַחֵר
בּוֹ מֻתָּר לִבְכּוֹת בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת
וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשִׁי שֶׁתִּוָּתֵר שְׁלֵמָה
וְעָלֶיךָ וְעָלַי.
______________
7.11.03
גַּעְגּוּעִים
לְאָן נָסַעְתָּ בְּנִי?
הֵיכָן אַתָּה בְּמַסַּע הַנְשָׁמוֹת?
רוֹצָה הָיִיתִי לָבוֹא
אֵלֶיךָ,
לְרַחֵף הַרְחֵק אִתְּךָ.
אֲבָל אַתָּה רָחוֹק
וְעִמְּךָ אֲהוּבֶיךָ כֻּלָּם.
הַגַּעְגּוּעִים אוֹחֲזִים בִּי,
וְאֵינָם מַרְפִּים .
לִבִּי כְּאַרְיֵה שׁוֹאֵג
פָּצוּעַ וְכוֹאֵב.
אִם אֹמַר :
"לִבִּי שׁוֹתֵת דָּם ",
אִישׁ לֹא יַאֲמִין לִי.
יִשְׁאֲלוּ: "הֵיכָן הַדָּם?
לֹא רוֹאִים טִפָּה אַחַת
שֶׁל דָּם!"
דָּמְךָ דָּמִי הוּא.
נִפָּגֵשׁ בְּבוֹא יוֹם,
וְאַתָּה תַּעֲטֹף אוֹתִי
בְּאַהֲבָה שֶׁלְּךָ
אֵלַי.
