וְהַנָּחָשׁ הָיָה "עָרוּם מִכֹּל חַיַּת-הַשָׂדֶה",
אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהָיָה הָרִאשׁוֹן שֶאָכַל מֵהַפְּרִי
הַמָּתוֹק וְהָרֵיחָנִי שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע
(אַף שֶמֵּאָז וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה צִמְחוֹנִי),
וְשֶׁבָּחַר לָדַעַת מַהוּ רָע, מַהוּ רָע בִּלְבַד,
וּכְלָל לֹא לָמַד מַה יֵּשׁ בַּתֵּבֵל שֶׁהוּא גַּם טוֹב;
וְאוּלַי בְּשֶׁל כָּךְ הוּא גַּם בִּקֵּשׁ בְּעָרְמָתוֹ
לִהְיוֹת עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ שֶׁל אָדָם, בִּמְקוֹם חַוָּה אִשְׁתּוֹ.
וְאָמְרוּ חַכְמֵי-הָרָזִים שֶׁאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ
גַּם נִקְרָא, לִפְנֵי הַקְּלָלָה, בְּשֵׁם נָחָש-שָׂרָף,
שֶׁהָיָה גַּם בַּעַל אָזְנַיִם, גַפַּיִם וּכְנָפַיִם
וְהָלַךְ עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה וְגַם עָף לַשָּׁמַיִם,
אֲבָל גַּם נֵחַן בְּחוּשׁ שֶׁל נָחָשׁ-מְנַחֵשׁ:
"לֹא מוֹת תְּמֻתוּן" אָמַר הַנָּחָשׁ-הַמְלַחֵשׁ,
שֶׁיָּדַע לְדַבֵּר וְכָךְ לִלְחֹשׁ לָאִשָּׁה חַוָּה,
אֲשֶׁר חָשְׁשָׁה לֶאֱכֹל מֵהַפְּרִי הֶחָסוּי,
אֲבָל הִיא, כַּיָּדוּעַ, לֹא עָמְדָה בַּפִּתּוּּי
וְאָכְלָה מֵהַפְּרִי, כִּי לֹא מָשְׁלָה בַּחַטָּאָה.
וְאוּלַי הַנָּחָשׁ-שָׂרָף גַּם הִבְטִיחַ לָהּ נְעוּרִים לַנֵּצַח:
"רְאִי עַד כַּמָּה יָפָה תִּהְיִי, מַמָּשׁ כָּמוֹנִי
מִּיָּד לְאַחַר שֶׁהִשַּלְתִּי אֶת עוֹרִי,
וְחָזַרְתִּי לִהְיוֹת צָעִיר לְלֹא קִמְטֵי זִקְנָה".
אֲבָל הַנָּחָשׁ הֶעָרוּם לא נִחֵשׁ אֶת עֲתִידוֹ נְכוֹנָה,
אֶת קִלְלַת אֱלֹהִים אוֹתוֹ: "אָרוּר אַתָּה...
עַל גְּחֹנְךָ תֵּלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ".
אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁהַנָּחָשׁ נִחַם וְנִרְגַּע, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר,
מִכָּךְ שֶׁגַּם הָאָדָם, שֶׁנִּבְרָא מֵעָפָר, - סוֹפוֹ בֶּעָפָר.
