לעיתים,
בעמדי מול המראה,
לא את בבואתי שלי
אני רואה
אלא את בבואתה הקמוטה,
הדאוגה של אמי.
שערה הלבן זורק שיבה
בשערותיי,
קמטי פניה חורשים
תלמים בפניי,
ועיניה, מה רחומות הן,
מתמזגות
אל תוך עיניי.
מבלי משים, אני חשה,
איך קולה נשזר
בקולי,
ומגרוני בוקעות אותן
המילים ממש:
"אל תשכחי לקחת סוודר,
אל תאחרי לחזור".
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
