אל תהלך עלי אימים בימי האימה האלה,
חסוך ממני את אלומות הזרק-שחור, החרש אזעקת שברים.
ביני לבין עולמי יש אמת ואני יודע אותה,
ואני מביט בה בעין פקוחה, היא, עיוורת ואווילית,
איננה יודעת את שמי ודביקה בי ואינני נמלט בכדי
אבל גם אינני עומד, אני מגן על שמי לבדי
ומאמין כי אוכל כי אני, ירשתי אותו מאלף אימות
ואני מושבע להוריש אותו, וחיי, אינני שוטה
אבל חיי, זה כוחי.
ועל כן נא דבר עמי דאגה, ולא בעתה, כמו אתה עימדי
כמו אתה גם אתה לוחם לבדך על שמך וחולק עמי גורלך
ומפחד עמי, ונודר עמי כי צל קצנו כוזב.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
