נָשִׁים שְׁתַּיִם
בְּמִשְׁדַּר צוֹפוֹת
אַרְבַּע עֵינַיִם
הַיְשֵׁר נְשׂוּאוֹת.
הַמִּרְקָע, עַד כַּמָּה רָחוֹק
לוּ אַךְ יָדַע,
שְׁנֵי לְבָבוֹת הָיוּ,
כִּי אִישֵׁיהֶן
אֵי שָׁם הָיוּ.
נָשִׁים שְׁתַּיִם
בְּחָלָל בָּהוּ
עֵינֵיהֶן מָרוֹת בָּכוּ
נָשִׁים שְׁתַּיִם.
אִישׁ אִישׁ בְּצַו
נִיקְרָא
כָּל עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ
שׁוּב לִבָּהּ נִקְרַע.
לְאִישִׁים צַוִּים קוֹרְאִים,
לַחוֹת עֵינֵי נָשִׁים רַבּוֹת.
נָשִׁים שְׁתַּיִם
כִּי רַבּוֹת
בְּכָל עֵת בָּם פּוֹרְעִים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
