עצומת עצים

עֲרָבָה וּבְרוֹשׁ


פַּעַם נָטְעוּ בְּבָתֵּי הַקְּבָרוֹת
עֲרֳבוֹת בְּכוּת
אֲשֶׁר שָׁלְחוּ שָׁרְבִיטֵיהֶן מַטָּה
אֶל הָאֲדָמָה
אֲשֶׁר בּוֹלַעַת לְקִרְבָּה אֶת בָּאֵי-הַמָּקוֹם
עַתָּה
מִשֶׁהֶחֱצִּיף הַדּוֹר
אָנוּ נוֹטְעִים בְּבָתֵּי הֶעָלְמִין
עֲצֵי בְּרוֹשׁ
אֲשֶׁר צַמַּרְתָּם הַחַדָּה
דּוֹקֶרֶת אֵת הַשָּׁמַיִּם...


תָּמָר


הִתַּמֵּר מָתוֹק כִּדְבַשׁ
זֶה וְגוֹבְהוֹ הָרָם
זֶה וְעוּקְצוֹ בְּצִדּוֹ
בִּשְׁנֵיהֶם מְתַיקוּתָּם חוֹרֶצֶּת גּוֹרָלָם
פְּרִי הַתָּמָר כָּמוֹהוּ כְּגִלְגּוּל הַנְּשָׁמוֹת
כְּמַחֲזוֹר הַחַיִּים וּמַחֲזוֹר הַמָּוֶת
בְּעוֹדוֹ בְּכַף אִישׁ יִּבְלֳעֶנּוֹ
אַךְ חַרְצָּנּוֹ נוֹשֵׂא אֶת מִטְעָן הַלֵּידָה מֵחָדָשׁ
הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
זֶה אוֹחֵז בְּעָקֵב קוֹדְּמוֹ
הַנִּגּוּד שֶׁהוּא הַשְּׁלֵמוֹת
לֹא בִּכְדִי נִטָּע תְּמָרִים לְתִפְאֶרֶת הַשְּׂדֵרָה
כִּי הֵם, בִּמְשׂוּרָה
נוֹשְׂאִים בְּשׁוֹרָה
שֶׁל חֲתִירָה לַשָּׁמַיִם
שֶׁל שְׁלֵמוּת
שֶׁל נְשִׂיאַת עֵינַיִם