חָסוֹן, זוֹ כַּתֶּבֶת בְּכִירָה
קָבְעָה לְאַחַר חֲקִירָה,
שֶׁבֶּנֶט נוֹכֵל
בִּשְּׁחִיתוּת לֹא בּוֹחֵל,
כְּשֶׁבֵּיתוֹ הוּא שִׁפֵּץ לְטִירָה.
בִּמְּהֵרָה פֻּרְסְמָה הַבְהָרָה
שֶׁשִּׁפּוּץ כָּזֶה כְּלָל לֹא קָרָה;
רַק מִגְנוּ הַּמָּעוֹן
עַל מְנַת שֶׁיִסְכּוֹן
לְאִבְטוּחַ עַל-פִּי מִשְׁטָרָה.
אֶלָּא-מַאי, פִּתְאוֹמִית, בְּלִי בְּחִירוֹת
לַפִּיד הוּא רוֹהַ"מ, יֵשׁ צָרוֹת...
מָעוֹן לוֹ נָחוּץ
כִּי בְּבָּלְפוּר שִׁפּוּץ
וְהוּא Homeless עַל פִּי הַגְדָּרוֹת.
בַּשַּׁבַּ"כּ, שָׁם שׁוֹבְרִים אֶת הָרֹאשׁ:
אֵי יָגוּר הרה"מ, אֵי יִנְפּוֹשׁ?
עֵצָה כָּאן נִיתֶנֶת:
לַפִּיד, הוּא וּבֶּנֶט
יִתְחַלְּפוּ בַּבָּתִּים, עַד יִפְרוֹשׂ