הלילה שלי השכים על פני בּקר

הַלַּיְלָה שֶׁלִּי הִשְׁכִּים עַל פְּנֵי בֹּקֶר מְבֹֹהָל
שָׁלַח יָרֵחַ חִוֵּר לְחַבֵּק אֶת הַבֹּקֶר
וּמָנַע מִשֶּׁמֶשׁ יְרֵאָה לִזְרוֹחַ
אָסַר עַל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ
לָבוֹא אֵלַי לְחַבֵּקְנִי
לִפְרוֹס בִנְדִיבוֹת לִבָּן עַל הַבֹּקֶר שֶׁלִּי אֶת חֹם לִבָּן
לְלַוּוֹת אֶת יוֹמִי הַדּוֹאֵב הַשָּׁבוּי בְּתִקווֹת-ִאַכְזָב
וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל אַהֲבָתִי לַחַיִּים
אַהֲבָה פְּצוּעָה אִלֶּמֶת
וּלְהַבְטִיחַ שֶׁלֹּא תִּפְסַע פַּעַם נוֹסֶפֶת
כְּשֶׁשְּׁפָתֶיהָ וְלִבָּהּ יָבְשׁוּ בַּצָּמָא
בְּחֵיקָהּ שֶׁל שְׁקִיעָה נוֹבֶלֶת
וְדִמְעָה מִקִּמְטֵי לְחַיַּי נוֹגַעַת בְּדִמְעָה
מֵהַדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימַת
כֹּבֶד עַנְנֵי וּמַשָּׁבֵי-רוּחַ דּוֹמְעִים
שֶׁחָבְרוּ לְצִפֹּרָה צֹר
שֶׁכָּרְתָה אֶת עָרְלַת בְּנָהּ...
וְאָמְרָה: "כִּי חֲתַן-דָּמִים אֲנִי לָהּ".¹