ארצי קוברת את בניה

אַרְצִי קוֹבֶרֶת אֶת אוֹהֲבֶיהָ
כְּשֶׁבְּמַשַׁב עַנְנֵי קְרָב
סַב וְאַב קוֹבְרִים אֶת בְּנָם,
בְּאַרְצִי הָאֲהוּבָה עָלַי
נִקְבַּר חִיּוּכוֹ שֶׁל הֶעָתִיד.
כְּשֶׁרוּחַ סַעֲרָה וַעֲנַן אֵשׁ מִתְְלַקֵּחַ
מְלַוִּים סַב וְאַב עוֹקְדִים עֲלוּמִים
הֶעָתִיד נָפַל חָלָל
בְּאַרְצִי הַמְּדַמֶּמֶת וְהַדּוֹמַעַת.
אֲנִי כּוֹאֵב אֶת כְּאֵבָהּ שֶׁל אַרְצִי
הַמְּמַסְגֶּרֶת בְּשָׁחוֹר אֶת שְׁמוֹת יְלָדֶיהָ
וּמְכִינָה בְּאַדְמָָתָהּ מָקוֹם מְְדֻשָּׁא וְיָפֶה
לַשֵּׁמוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ.