הַשֶּׁקֶט הַמַּבְהִיל, שֶׁהֶחֱרִיד אֶת לֵילִי וְאֶת הַחֶדְוָה הַנִּכְנַעַת,
נָגַע בְּבָקְרִי הַלָּח, שֶׁבִּקִּשׁ שֶׁיִּשְׁלַח לִי מִמַּאֲגָרַיִך עוֹד יוֹם צָנוּעַ אֶחָד
עָמוּס נִיחוֹחֵי נִשְׁכָּחוֹת וְהִתְרַחֲשׁוּיוֹת שׁוֹתְקוֹת מֻכּוֹת צָמָא
לְכוֹכָבַיִךְ הַמְּאִירִים, שֶׁיַּרְווּ אוֹתִי
גָּם הַּיּוֹם בְּמִלּוֹת אַהֲבָה חֲדָשָׁה וּבְסַעַר הַתּשׁוּקָה,
שֶׁיַּעַטְפוּ בַּחֲמִימוּתֵך אֶת שֵיבָתִי הַדְּמוּעָה מֵהַכְּאֵבִים,
שֶׁנּוֹטְפִים בְּלִי הֶרֶף מִמְּרוֹמֵי הֶעָשוֹר הַתְּשִׁיעִי שֶׁלִּי.
אֶתִּי שֶׁלִּי, עִטְפִי אוֹתִי, חֶרֶס נִשְׁבָּר, בַּאֲבִיב סִגְנוֹן חַיַּיִך וּבְחֵן לִבֵּךְ הָאוֹהֵב,
הַגָּם שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁאַתְּ מְמֻקֶֶּמֶת כָּמוֹנִי
בְּאוֹתָם הַמְּרוֹמִים, שֶׁדְּמוּת הַמָּוֶת מַבִּיטָה גָּם לְעֶבְרָהּ
וּמְבַקֶשֶּׁת כָּל רֶגַע לְאָסְפָהּ.