התקרה גבוהה, שואפת למעלה,
והאולם נשען על קשתות עבות.
וביניהם החלל הרם.
הקהל, על כסאותיו הארעיים,
מפלסטיק שהיה לבן,
נצמדים איש לרעהו,
בדבוקת-אדם.
ובתווך - המקהלה.
בשחור-לבן, ועניבת פרפר,
בכוונה רבה
תפילה בהיכל.
שלוחים בידי המנצחת,
הם עולים.
בקולות-אדם וצליל
הם ממריאים למעלה,
לתקרה שנעלמה מאתנו
ומביאים לנו את הצליל,
את הקולות.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
