קציר ברינה לזורעים בדמעה,
קציר מתקשר לברכה ולשמחה,
הארץ המובטחת תתן את יבולה,
אביב יגיע, ריחות פריחה,
נשמע נפלא.
כמה נורא השימוש במילה קציר,
לדווח על מוות של בחור צעיר.
בקול אדיש ומונוטוני, בחדשות מוצאי שבת, קוראים,
את יבול קציר הדמים, מניין ההרוגים בתאונות דרכים,
השמש זרחה, המכונית התהפכה, הנהגת נכה, המשפחה בוכה.
כל כך מחריד,
כל כך מרעיד,
מתסכל, מייאש ומפחיד.
עוד וועידה מתכנסת ושוב ישיבה בכנסת,
רושמים סכום דברים, שותים קצת מיץ, אוכלים עוגיות יבשות,
בוחרים וועדות משנה ותת ועדות,
כל כך מחריד,
כל כך מרעיד,
מתסכל, מייאש ומפחיד.
הוזעק כתב בכיר, כתבת ענק תופיע בעיתון,
כמה תמונות צבע של מכוניות הרוסות, כביש מלא בכתמי דם, גוויות מוטלות.
העורך יכול לחזור לישון, כך היה וכך יהיה בכל יום ראשון.
כל כך מחריד,
כל כך מרעיד,
מתסכל, מייאש ומפחיד.
עוד אם שכלה את בנה.
מתייפחת ומאשימה את עצמה,
מדוע לא הייתי יותר תקיפה, יותר קשוחה, יותר עקשנית,
לא דרשתי כי יוותר על אופנוע וינהג רק במכונית.
העלמתי עין ולא בדקתי עם מי הוא מבלה, וכמה הוא שותה,
הכתובת הופיעה ברורה על הקיר,
אתה הרפתקן, פזיז, לא רציני, חייך בסכנה בחור צעיר.
החינוך מתחיל בבית, האחריות מוטלת על ההורים,
לא ניתן תמיד לבוא בטענות רק לאחרים.
אם התלמיד לא הצליח במבחן, המורים אינם אשמים,
אם הנהג נוסע בפראות, גורם התאונה אינו כבישים משובשים.
ניקח כולנו אחריות על החיים, ננהג בזהירות,
הרכב נועד כדי להגיע ליעד, כבישים אינם מקום לתחרות.
רק תובנה אחת תוכל להאיר את קצה המנהרה
אם אני אהיה בסדר, ואתה תהיה בסדר, נשיג את המטרה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
