מוּזָר לִכְתֹּב שִׁיר אַהֲבָה לְעִיר
אֲבָל זוֹ עִיר שֶׁל מַלְאָכִים
רוֹקְדִים מֵעַל חוֹמוֹת מֵעַל גַּגּוֹת
וְשֶׁל מִינֵי קְדֻשּׁוֹת שׁוֹנוֹת אֲשֶׁר חֻבְּרוּ יַחְדָּו:
בָּתֵּי עָלְמִין בְּכָל פִּנָּה
לְצַד חַדְרֵי מְנוּחָה לְכָל חוֹלֵם
בַּעַל אִשּׁוּר חָתוּם בִּידֵי רוֹפְאִים לַחֲלוֹם.
מַה זֶה אוֹמֵר לְגַבַּי?
הָעִיר הִיא שֶׁל כֻּלָּם -
כָּל נְצִיגֵי הָאֱלֹהִים
וּבְשִׂמְחָה מַכְרִיזִים הֵם עַל הַבֹּקֶר
מְאַשְּׁרִים לְךָ אֶת הַמָּזוֹן
מְחַנְּכִים אֶת בַּת הַזּוּג
דּוֹאֲגִים גַּם לַמָּקוֹם שֶׁאַחֲרֵי
וּמַצִּיעִים לְךָ פִּתְחֵי קִשּׁוּר
דַּרְכָּם יֵיטִיבוּ לְנַסֵּחַ
אֶת שֶׁנּוֹתָר בֵּין יוֹם רִאשׁוֹן
לַיוֹם הָאַחֲרוֹן.
לַמְרוֹת זֹאת, יְרוּשֶׁלִי
1 תֵּדְעִי
שֶׁהִכַּרְתִּיךְ לָרִאשׁוֹנָה רַק בִּימֵי בַּחֲרוּתִי
וְאָז הָלַכְתִּי שֶׁבִי אַחַר הָאֲבָנִים הַיְּשָׁנוֹת
אַךְ הִתְרַגַּלְתִּי גַּם לַחֲדָשׁוֹת
לַכְּבִישִׁים אֲשֶׁר רֻבָּם רֵיקִים בְּיוֹם שַׁבָּת
לְפִנּוֹת הַסֵּתֶר הַיְּרֻקּוֹת
לִבְרֵכַת הַסֻּלְטָאן הַהוֹמָה בְּמֶשֶׁךְ הַקֵּיצִים
לַפְּקָקִים בְּעֵת בִּקּוּר מַנְהִיג מֵהַנֵּכָר
לְהַבְטָחוֹת רֵיקוֹת מִתֹּכֶן
שֶׁל פּוֹלִיטִיקָאִים בִּנְאוּם חָשׁוּב.
אֲנִי שָׂמֵחַ לְחַבֵּק אוֹתָךְ יוֹם יוֹם
כְּפִי שֶׁאֲנִי צָמֵא שֶׁיְּחַבְּקוּ אוֹתִי
שֶׁיְּנַשְּׁקוּ מִצְחִי אֲשֶׁר מַקְרִיחַ
וְיִזְכְּרוּ שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו, עָמֹק בִּפְנִים
יֵשׁ זִכְרוֹנוֹת וּרְגָשׁוֹת
מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁלָּךְ.
אוּלַי לָכֵן אֲנַחְנוּ מַתְאִימִים
וּמִי יִתֵּן שֶׁגּוּפָתִי בְּתוֹךְ חִכֵּךְ
בְּבוֹא הַיּוֹם
כָּאן
תִּטָּמֵן.
---------------------------
1 כינוי לירושלים בספרו של
בלפור חקק "מצב הרוח מצב החומר", עמ' 39, (הוצאת שלהב"ת ירושלים, 1998)
