היא נולדה בשעה טובה וכולם שמחים.
חששנו שניפול באחת המלכודות
הכרוכות בלידה מודרנית.
פעם לא ידעו כלום
הצמידו אפרכסת לבטן ובזה נגמר הסיפור.
היום אתה רואה ושומע הכל.
אבל המתח הוא עצום
כי אינך יודע בוודאות מה יש לך בבטן.
ואז כשסוף סוף נולדה.
באה הקלה מבורכת.
פלשים, הילולה, שמחה ברקיע השביעי.
כולנו מתמזגים לשיכרון חושים .
התחלה חדשה. הכל פתוח.
אנו צעירים ונמרצים. רוצים להעניק לה
את הטוב ביותר.
ערכנו קניות.
יכולנו לבחור מבין מגוון אריזות למזון תינוקות
כמו ברולטה רוסית אכזרית
היד נשלחה אקראית לאריזה שלכם.
הענקנו לה מזון יום יום, שעה שעה
בשפע, בלי לדעת שאנו נותנים לה רעל
וגוזרים את דינה.
אט אט חשנו בחשש שחל שיבוש.
שש....
הילדה לא מדברת, הילד לא אוכל, לא נושם.
והעיניים חשכות.
פטיש 5 קילו קיבלנו בראש.
והאחים מתביישים להזמין חברים
כי נוזל לה מהפה.
ומשעבדים את הבית כדי לתת טיפול
160,000 ש"חכדי לנסות
לזכות בחיוך.
5 שנים על מיכאל עברו בריקודים
בגן ישב בצד, אליו אין מתקרבים.
הורים אומרים לילדיהם התרחקו מדן.
כי דיבורו איטי וזה מעיד על פגם מולד.
באי-כוחה של החברה טוענים
ביובש
כי הם פיצו בנדיבות
ואין הוכחה לקשר נסיבתי.
ועל כן עינוי הדין מוצדק.
והנה לאחר 5 שנים
סוף סוף נקבע דיון בבית המשפט
לא עצמנו עין, הכל הסתחרר
במערבל הבטון של הרגשות.
תמונת חיינו
התחדדה בכאב.
ביום המיועד הגענו מלאי ציפייה
רק כדי לשמוע את עורכי הדין
מבקשים ללמוד את חומר הראיות.
שוב חטפנו סטירה
כשהשופט פסק לטובתם
על עוד חודשי דחייה.
"בואי תני נשיקה לאבא".
המדריכה דוחפת אותה לעברי
ועכשיו אבא ייתן לך נשיקה.
לזאת שהטבע נתן
ורמדי לקח.
