למעשה, אינני אוהב שירי חיות, אך הם קיימים ויש לשים לב גם אליהם. ואם גיתה הגדול הרשה לעצמו...
יַתּוּשׁ וּפִיל
יַתּוּשׁ יָשַׁב עַל גַּב פִּיל,
הוּא שֶׁאַל: הָאֵין אֲנִי מַפְרִיעַ?
שֶׁאִם כֵּן, אָחִי-בַּדָּם, אָעוּף לִי, לַאֲגַם אַרְחִיק,
שִׁיר פְּרֵדָה אֲזַמְזֵם בְּמַעֲלוֹת אָזְנֶיךָ.
פַּקָּח הַפִּיל אֶת עֵיְנַיו; מָה אַתָּה, בְּמָטוּתָא?
הֵן שֶׁבִּתְּךָ עִמִּי אַף טֶרֶם יָדַעְתִּי.
כִּמְדֻמֶּה, לֹא אֶחְסַר, אִם תַּרְחִיק:
לֹא אָחוּשׁ לְהֶעְדֵּר גַּבְרָא רָבֶא כְּמוֹךְ.
(מהשירה השומרית. תרגם מ. גנן)
יורשה נא להעלות כאן זכר לשיחה חשובה אחרת בין פיל לפרעוש: השיחה הייתה היסטורית. הפרעוש, שחשב כי מתגאים עליו, אמר לפיל: "וכי תחשוב את עצמך לעצום בחיות? דע כי יש עוד עצומים וגדולים ממך!". ענה הפיל: "ואתה, אל נא תתבייש שקטן אתה, שהרי יש יצורים רבים, קטנים ממך בהרבה".
(השיחה נתעראה בגן החיות התנ"כי בירושלים ביום כ"ה כסלו תשתט"ה)
מוֹת הַזְּבוּב
בְּכֹל כֹּחוֹ מוֹצֵץ הוּא מִן הַצּוּף.
לְמַשְׁקֶה בּוֹגֵד-מָתוֹק כֻּלּוֹ רָתוּק.
הוּא נֶהֱנֶה מִתַּעֲנוּג רָצוּף.
רַגְלָיו - דַּקּוֹת - אֹחְזוּ מִזְּמַן שִׁתּוּק.
אֵינָן זְרִיזוֹת עוֹד אֶת כְּנָפָיו נַקּוֹת,
לֹא חֲרוּצוֹת הֵן לְסָרֵק הָרֹאשׁ:
חַיָּיו הֵן תַּמּוּ תּוֹךְ תַּעֲנוּגוֹת,
רַגְלָיו עוֹמְדוֹת שָׁם טָבוּלוֹת בְּרוֹשׁ.
וְהוּא שׁוֹתֶה, שׁוֹתֶה, קָסוּם מִמּוֹר עוֹבֵר.
בָּא מָוֶת, חֹשֶׁךְ - וְאֶת אֲלְפֵי עֵיְנַיו סוֹגֵר.
(תרגם מיצירות גיתה: משה גנן)
זְבוּב - אִילָן בֹּשֶׂם
זְבוּב הִטְרִיד אוֹתִי עוֹד וְעוֹד;
הוֹצֵאתִי סַפֵּר מִמַּדָּף לְהַכּוֹתוֹ:
(בְּמִקְרֶה הָיָה זֶה סַפֵּר שִׁירִים)
אָרַבְתִּי לוֹ וְהוּא נֶעֱלַם; אַחֵר זְמַן
מָה חָזַר לָמֹץ מִשְּׁלוּלִיוֹת תֵּה וקוקה
קוֹלָהּ מוּכָן לַכֹּל (כְּשֶׁהַמְצִיאוֹת עוֹלָה
עַל כֹּל דִּמְיוֹן) וְאֶפְשָׁר לָמוּת גַּם מִפּוֹאֵטִיקָה.
יַתּוּשׁ - אִילָן בֹּשֶׂם
יַתּוּשׁ קִרְטַע לְיָדִי עַל הַשֻּׁלְחָן:
כִּמְעַט לֹא מֻרְגָּשׁ.
מִי אֲנִי בָּעוֹלָם וּמָה הוּא לִי?
שֶׁבַע פְּעָמִים וּפָעַם בָּא לִי לְהַכּוֹתוֹ
עַל שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּשׁ
אַךְ בְּכֹל פָּעַם נִרְתַּעְתִּי מֵחָדָשׁ.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
