יום רביעי – ג' חנוכה- כז' בכסלו,
את הנרות הדלקנו, בעצב- בלב דואב.

שנת תשס"ט- לפי מנין היהודים,
2169 שנים,לנצחון המכבים
החשמונאים הגבורים
.
כולנו מתרפקים על הנסים,
כד שמן קטן, הספיק ל-8 ימים.

שרים את השירים המוכרים,
הזכורים לנו מגן הילדים.
"באמת אתם רבים ואנחנו מעטים,
אבל אנחנו ,אנחנו גבורים"

בחנוכה השנה,
החלוקה מאד ברורה.
חלק מהאזרחים,
סובלים
מ-גראדים, קאסמים ופצמרים.
רצים
למקלטים.

האחרים,
שמחים, חוגגים,
רצים,
להצגות פסטיגלים ופסטיבלים.

אם לא היינו עם בחירה,
עם קודים של מוסר,
יכולנו להשמיד את כל המשגרים,
מיד- מחר.
כל הרצועה הייתה נמחקת,
ולתושבי הדרום היה כבר שקט.

אין לי ספק כי יש פתרונות צבאיים,
משמידים- מוחצים.

אבל-משקעי הגולה-
ואסון השואה.
והיותנו- עם בחירה.
מחייבים אותנו בהתאפקות ובהבלגה.

כדי להגן על כל התושבים,
ולהקים מקלטים נוספים.
חבל מאד להשקיע מיליארדים,
למגן את כל הישובים.

אולי כדאי לפנות למתווכים,
ארצות אירופה , סעודים או מצרים.
להציע כי את הסכומים האדירים,
נעביר לפיתוח בשטחים הערביים.

אני משוכנעת כי גם לחמאס,
כבר נמאס.
אם היינו מצליחים למצוא סולם,
כדי להוריד מהעץ את כולם.
היינו עושים הכל, כדי להפוך את האזור,
מזרח תיכון , מצליח ונאור.

אני יודעת כי הרעיון נשמע מאד נאיבי,
ולא קל לשכנע את אחמד טיבי ואת ביבי.

לא צריך לחכות עד לאחרית הימים,
כדי לכתת חרבות לאתים.
במקום תותחים לקנות גרביים,
ובמקום טילים , בגדים ומגפיים.