גורלה של רצפה בת-איה היה טרָגי: רצפה הייתה פילגשו של שאול המלך, ולאחר מותו על הר הגִלבּוע - לקח אותה (כנראה נגד רצונה) אבנר בן-נר להיות לו לפילגש.
שני בנים היו לרצפה משאול והם נידונו למיתה בתלייה לפי דרישת הגִבעונים, כנקמה במשפחת שאול על הריגת כוהניהם על-יד צבא המלך, על-פי פקודתו.
רצפה כיסתה את גופות שני בניה המוּקעים לחומה ושמרה עליהם יום ולילה במשך כל הקיץ - לבל יֹאכלו את בשרם עופות דורסים, או חיות-טרף. עד שירדו הגשמים ודוד המלך נֵאוֹת לקבור את הבנים המתים.
בְּגִבְעוֹן עוֹד עָמְדָה דֹּם הַשֶּׁמֶשׁ
כַּאֲשֶׁר שָׁם הֹרְגוּ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ,
בְּנֵי רִצְפָּה בַּת-אַיָּה הַפִּלֶגֶשׁ.
עַל רָאשֵׁי הַר-שָׁאוּל הֵם הוּקָעוּ,
הַנְּעָרִים אַרְמוֹנִי וּמְפִיבֹשֶׁת,
- לְהַרְאוֹת פִּגְרֵיהֶם לְכָל-הֵלֶךְ
בַּעֲבוּר שֶׁיִּרְאוּם וְיִירָאוּ.
בְּגִבְעוֹן נָטְתָה כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ
וְעָמְדָה לְחוֹלֵל אֶת הָעֶרֶב,
אָז הַהֵלֶךְ שָׁאַל אֶת רֵעֵהוּ:
"הֲלָנֶצַח תֹּאכַל פֹּה הַחֶרֶב,
הֲלָנֶצַח תִּקַּח נִקְמַת-דָּם?"
וְהֵשִׁיב לוֹ דְבָרִים זֶה הָרֵעַ:
"עוֹד מְעַט חֲשֵׁכָה כְּבָר יוֹרֶדֶת,
לַלְּבָנָה יֵשׁ הִלָּה שֶׁעוֹטֶרֶת,
הַגּוֹרָל אֶת רִצְפָּה מְשַׁגֵּעַ
וְהַמָּוֶת טָרַף אֶת בָּנֶיהָ".
וְהוֹסִיף וְאָמַר אָז הַהֵלֶךְ:
"בְּיָמָיו שֶׁל אִישׁ-בֹּשֶׁת הַמֶּלֶךְ,
בֶּן-שָׁאוּל הַיָּחִיד שֶׁשָׂרַד שָׁם
וְהֻמְלַךְ אַחַר קְרַב-הַגִּלְבֹּעַ,
- שַׂר-צְבָאוֹ אָז נָהַג בָּהּ בְּעֹשֶׁק:
בְּעוֹדָהּ עַל שָׁאוּל מִתְאַבֶּלֶת,
הוּא כָּבַשׁ אֶת רִצְפָּה שָׁם בְּכֹחַ.
מִשֶׁבָּא אֶל אַבְנֵר אָז אִישׁ-בֹּשֶׁת
אֶת עֶלְבּוֹן הַפִּלֶגֶש לִתְבֹּעַ,
הוּא נִרְצַח בְּעֵת שְׁנַת-צָהֳרַיִם.
וְנִתְּכוּ אָז גְּשָׁמִים מִשָׁמַיִם -
אֲרֻבּוֹת הַשָׁמַיִם נִפְתָּחוּ,
כְּמוֹ אָז בִּתְחִלַּת הַמַּבּוּל.
אָז אָמַר והֵשִׁיב לוֹֹ הָרֵעַ,
בּעֹודָם מְהַלְּכִים שָׁם בָּאָחוּ:
"מְאֻשָׁר הַנּוֹדֵד, עוֹבֵר-אֹרַח,
הָרָחוֹק מִגְּדֻלָּה וּמִכֹּחַ,
אַךְ מַדּוּעַ סוֹבֵל שְׁפַל-הָרוּחַ,
כְּמוֹ רִצְפָּה בַּת-אַיָּה הַפִּלֶגֶשׁ,
אֲשֶׁר לָהּ הַגּוֹרָֹל כֹּה הֵרֵעַ:
גּוֹרָלָהּ לֹא נָהַג בָּהּ בְּיֹשֶׁר,
לְכָבוֹד לֹא זָכְתָה וּלְאֹשֶׁר".
וְרִצְפָּה בַּת-אַיָּה הַפִּלֶגֶשׁ
שָׁם יָשְׁבָה מוּל בָּנֶיהָ הַשְּׁנַיִם,
הַמֵּתִים-מוּקָעִים עֲלֵי-קֶרֶשׁ.
הִיא שָׁמְרָה עֲלֵיהֶם יוֹם וָלַיִל
וְכִסְּתָה אֶת גֵּוָם בְּשַׂקַּיִם,
- שֶׁבְּשָׂרָם לֹא יֹאכַל עוֹף-שָׁמַיִם,
שֶׁחָיַת-הַשָׂדֶה לֹא תִּפְגַּע בָּם.
הִיא יָשְׁבָה נִכְחָם בְּלֹא-חַיִץ
וְרַק לֶחֶם-צַר לָהּ, וְרַק מַיִם-לַחַץ.
הִיא שָׁמְרָה עַל גּוּפָם מִכָּל-פֶּגַע,
היִא שָׁמְרָה עֲלֵיהֶם כָּל הַקַּיִץ -
עַד נִתְּכוּ שָׁם גִּשְׁמֵי-שָׁמַיִם,
- עַד חָמַל גַּם דָּוִד שָׁם עָלֶיהָ
וְהוּבְאוּ אֱלֵי קֶבֶר בָּנֶיהָ.