איך יודעים?

בְּזוֹ אַחַר זוֹ אַחַר זוֹ כְּמוֹ
דוגמניות מנוסות, זריזות,
ארוכות רגליים, ידיים, אצבעות,
ציפורניים, צווארים ומה לא

כשהן פוסעות על המסלול
זקופות מבטים, זקופות גֵּווים,
זקורות אַפִּים, סנטרים, שדיים
באיפוק מְשַׁתֵּק, מְעַקֵּד, מנקר עיניים

עד שהן נעלמות מאחורי הקלעים
ושם... במהירות מפליאה מחליפות
בגדים עליונים, תחתונים, פֵּאוֹת
נעליים, אֶצְעָדוֹת, צמידים, טבעות ומה לא

איך יודעים?

כי לפני שמספיקים לעצור כוח
כי לפני שמספיקים לחפש דופי
בְּמַכַּת-יופי שאין לה הסבר כי
היא פוגעת בְּלֵב-לִבּוֹ של המוח
ולמטה מזה ולמטה מזה ולמטה
מִזֶּה

הן חוזרות בזו אחר זו אחר זו
ברצף מסחרר, מדהים, מהמם, מטמטם
מפיל, מביס, דורס, רומס – כאילו
מדובר עדיין בסיבוב ראשון ולא
בשביעי של בליץ אבל מי סופר

מי מונה מי מחשב מי מסכם כשאין
שום כוח שום רצון לְרַסֵּן, לְהָאֵט, לְמַתֵּן,
לִבלום, לעצור, לחשוב בְּהִגָּיוֹן... ובעצם
למה לחשוב, למה להרהר, למה לבקר,
למה לערער למה לחתור תחת הַקֶסֶם

תחת הַכֶּשֶׁף תחת הַנֵּס
תחת החיבור הַפִּלְאִי בין המציאות
והדמיון (או תִקראו איך שתרצו
לשבע עונות אהבה בזו אחר זו
כשכול אחת מפתיעה יותר

מקודמתה ביכולת לעורר
תשוקה לחצות את גבול
עשרת הסקרנויות, כולל
זו שהרגה את החתול...
אבל זה כבר סיפור אחר).