די לחלל זכרו של סדאם!
די לרמוס את גופתו המעונה.
מלקקי-פינכה פרו-אמריקנים - בושו!
כלימה לכם וחרפה!
אתם הבאתם לעירק את הכובש הנאצי;
מכרתם ארצכם לצורר בוש.
אך היום, כאשר סדאם כבר איננו -
פתאום נזכרתם בכיבוש.
מסרתם מולדתכם לאנשי-רשע;
נתתם אותה למרמס תחת רגלם.
אך אין דבר, יום-דינכם יגיע;
מיליון הקורבנות יפדו כופרם.
ילדי כירבלא ומוצול לא ישכחו לעולם את ההרג,
ש"לוחמי-החירות" זרעו;
תושבי בגדד לעד יזכרו זרם,
של אדומים מי-שחו.
קורבנותיו של הדוד סם - נשמתם זועקת;
כל אדמת עירק רוויית-דמם של חפים.
מי אשר חוגג תלייתו של סדאם - רוצח;
יוקעו הבוגדים!
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
