הֲקָלָה

זה שהִתחלתְ לשכוח אותי
לְעִתִּים יותר ויותר קרובות
משמח אותי לפחות כמו
זה שרצית אותי סביב השעון

והיית בטוחה שפשוט לא תוכלי
לחיות בלעדַי אפילו יום
ואם פעם לא אהיה רק שלך
זה יהיה גם סוף העולם כולו –

זה שהתחלת לשכוח אותי
לא רק בַּיָּמִים כשהכול סואן
אלא גם באותם לילות אפלים
כְּשֶׁלְבַד זה לב-ים-סוער

משמח אותי כמו הרגע שבו
חשפת לפנַי מרצון ללא-תנאי
את אִי מטמונך ואת כל האוצרות
שאישה דמיונית מסוגלת לחשוף
כשיש לה סיבה טובה

והנחת לי לבוא ולקחת דברים
שעד אז לא נראו לי מציאותיים
ונתת לי אותם עוד ועוד עוד ועוד
בכל הצורות ומכל הצדדים
עד שלא יכולתי לשאת עוד פסיק...

זה שהתחלת לשכוח אותי
עד כדי כך שסוף-סוף שכחת
שהיום יום-שנה אחד מרבים
לַזִּיוּן הראשון לִנְשִׁיקָה ראשונה
גם כשסדר-דברים רגיל הוא הפוך

משמח אותי כי אהבתי אותך
מכל הצדדים ובכל הצורות
בְּסַעַר וְפֶּרֶץ חַסְרֵי פְּשָׁרוֹת
עד שהים הסוער נִרגע
ומצאתי את עצמי פָּלוּט על חוף:

חסר-כל וזר בארץ זרה
כמו שמצאת אותי פעם אַת
מכוח גורל או מִקרה מופלא
וכמו שמצאה אותי כאן אישה
שגם היא נראתה לי תחילה דִמיונית

אבל כבר ידעתי מתוך ניסיון
שהיא תחשוף לפנַי ללא תנאי
את אִי מטמונה ואת כל האוצרות
שאישה אמיתית מסוגלת לחשוף
כשיש לה סיבה טובה

וזה שהייתי אז שוב חסר-כל
בגלל אהבה אבל שר שיר הלל
לאהבה אחרי סער ופרץ שכדוגמתם
אפשר לַחֲווֹת רק באהבה – הייתה בשבילה
סיבה מספיק טובה...

כֵּן

משמח אותי שהגעת בשלום
בהליכה או זחילה או צִיפָה
אֶל נַחֲלָה וְאֶל מְנוּחָה
וְאַת נָחָה בְּנַחַת עִם אִישׁ-מְנוּחָה
עַל מֵי-מְנוּחוֹת

ושוכחת אותי יותר ויותר
שִׁכְחָה רחבה עד כדי כך
שאני חש משוחרר ושאִי מטמונך
הוא כבר לא יותר מ-
זיכרון יפה.

[26.4.2009]