נסענו לאנגליה לשבועיים להציל את משק המים

אנחנו אזרחים מאוד ממושמעים,
הפסקנו להשקות את הדשאים.
את שתי המכוניות רוחצים בדלי אחד של מים,
ורק בוודקה אבסולוט מצחצחים שיניים.

אבל - מפלס הכנרת ממשיך לרדת-
והארץ מתייבשת,
אז נסעתי מיואשת,
ל-יבשת
אחרת.

עוד מהשמים, סמוך לנחיתה.
ראינו את אנגליה - שופעת מים - ירוקה.
בין עיירות עתיקות ב-COTSWOLD – טיילנו בשבילים,
קינאנו באנגלים, על כל המים, הנהרות, התעלות והנחלים.
הו מי יתנני במדבר מלון אורחים-
מי ימטיר לנו בחודש מאי – גשמים –
אפילו חלשים.

את חמתי שפכתי בעיקר במקלחת, מתחת למים הזורמים,
בזבזתי מים לאנגלים.
כמה טוב לפתוח ברז – לעמוד ולעמוד ולהמשיך להתקלח,
בלי לחשוב על בולענים ועל ים המלח.
כמה טוב לעמוד ולעמוד ולהמשיך מתחת המים להסתבן,
בלי לחשוב על האסון - לגאון - הירדן.

במשך שבועיים - במסע הצלה,
חסכתי כל כך הרבה מים למדינה.
אבל הכנרת, לא מתרגשת, נשארה כל כך עצובה.
מסתכלת מרחוק על החוף,
על הצמחים, שגדלו בתוך המים - ומה קרה לנוף.

ובחלומי, ראיתי מטוסים,
גוררים בחוטי זהב - עבים,
עננים גדולים ועננים קטנים,
באים, ממטירים עלינו, ושוב עפים.

הם מגיעים רק בלילות, כשכולנו ישנים,
לא מפריעים לשגרת החיים,
לא מבטלים בילויים וטיולים,
גשם מיוחד בהזמנה-
לארץ הבחירה.