שׁמֵךְ

כמשורר "ותיק", שפרסם עד-כה תשעה ספרי שירה "לירית-רצינית", שהאחרון שבהם "אסיף היובל" (ספריית פועלים, 2008) מסכם את כתיבתי השירית במרוצת יובל השנים - אני מציע לעיונכם דווקא מין "פזמון אהבה נטו", אשר דומני שהוא מתאים ל"חג האהבה" היהודי, הנחוג בט"ו באב, כאשר הותר ביום זה לשרידי הבחורים משבט בנימין, שלאחר מלחמת האחים הקשה (שבאה בעקבות המעשה הנורא שנעשה בפילגש בגבעה) - לחטוף להם נשים מבנות שילה, שיצאו לחולל בכרמים לבושות בלבן. מאז הפך ט"ו באב לחג האהבה של הנוער בזמן הבית השני, והוא חודש בימינו בארץ ישראל (בחגיגות-המחולות בקיבוץ דליה ויותר מאוחר בכרמיאל).

שׁמֵךְ

שְׁמֵךְ נִשָּׂא עַל כָּל שְׂפָתַיִם,
שְׁמֵךְ אֵינוֹ מֻבָּע לַשָּׁוְא,
שְׁמֵךְ הוֹלֵךְ כְּבָר לְפָנַיךְ,
שְׁמֵךְ בְּפִי כָּל בֵּן וָאָב.

שְׁמֵךְ בּוֹקֵעַ לַשָּׁמַיִם,
שְׁמֵךְ נִבָּט מִכָּל כּוֹכָב,
שְׁמֵךְ מוּבָא אֶל פְּנִים הַבַּיִת,
שְׁמֵךְ גָּנוּז בְּסוֹד כְּתָלָיו.

שְׁמֵךְ נִשָּׂא עַל גַּל הָאֶתֶר,
שְׁמֵךְ יוֹצֵא לְמֵרָחוֹק,
שְׁמֵךְ מֻכָּר לְכָל הַיֶּתֶר,
שְׁמֵךְ הוֹפֵךְ לְלֶחֶם-חֹק.

אַתְּ שֵׁם-עֶצֶם, אַתְּ מֻפְשֶׁטֶת,
גַּם מוּחֶשֶׁת וְחַיָּה,
אַתְּ קְרוֹבָה וְגַם מֻרְגֶּשֶׁת,
אַתְּ בְּכָל הַהֲוָיָה.

פּזמוֹן חוֹזר:
(לאחר כּל 2 בּתים)

שְׁמֵךְ אֵינוֹ רַק שֵׁם בִּלְבַד,
שְׁמֵךְ הוּא שֵם-דָּבָר אֶחָד:

אַ-הֲ-בָ-ה.