פעם אחת היה
איש עני,
שנסע למרחקים
כדי לנסות את מזלו,
וּלפרנס
את משפחתו בְּכבוד.
כעבור שנתיים,
לאחר שהשׂתכר יפֶה
נסע האיש
לביתו בחזרה,
כשהוא חולם
חלומות ורוּדים
על חיי הרווחה
הצפויים לו
ולבני ביתו היקרים.
בַּדרך התנפל
עליו איכר אחד
ושדד את כל כספו.
כל תחנוניו אל השודד
להחזיר לו את
הכסף, שהרוויח
בֶּעָמָל רב
לא הועילו. מֶה
עשה האיש הֶחכם?
התעשת מיָד
ואמר לָאיכר הגוי: לא
אוכל לשוב לביתי
ריקם בלי הכסף.
אשתי תכעס עלי מאוד
ותחשוד שבזבזתי
את כל כספי.
תן לי עצה מה
לעשות.
- אין לי שום רעיון
במוחי, אמר האיכר המגושם,
אולם מוכן אני
לעשות כל אשר תאמר
לי, למען תאמין
לך אשתך שכספך נשדד.
מיד צץ רעיון
מבריק בראשו של
היהודי האומלל.
הוא פשט את מעילו,
תלה אותו על העץ,
ואמר לגוי: אנא,
תירֶה במעילי במספר כדורים
וכך תאמין אשתי
שכל רכושי נלקח ממני
וכי רק בְּנס
ניצלו חיי.
השודד עשה כבקשתו,
ואז הפציר בו
היהודי לירות עוד,
עד שכל מעילו
יהיה מחורר ללא תקנה.
עשה השודד
כן, עד שלא נותר
כדור בחרבו.
אז הסתער היהודי
על הגוי, הרג
אותו ולקח את כספו
בחזרה. שָׂמֵחַ
וטוֹב לב, כשהוא
מודה לבוראו על הנס
חזר האיש לביתו.
מאז חי עם משפחתו
באושר ובעושר
עד עצם היום הזה.
עץ מותי המוּדָע
והבלתי מוּדָע בהיר
ציפור בלימה
ציפור בלי
מה
