בשלהי ימיה של זלדה המשוררת התגוררה עימה בביתה חברתי הטובה לאה, וקיבלה ממנה במתנה שני ציורים.
בציור אחד, שצויר בטושים בצבעי טורקיז וורוד, נראית העיר ירושלים ומעליה מרחפים שני מלאכים כשפניהם זה אל זה (כדוגמת הכרובים בבית המקדש אך כנפיהם לאחור); הציור השני, אגרטל מלא בפרחים בצבעי צהוב-חום, צויר במיוחד ללאה לכבוד יום הולדתה.
לאה מסגרה את התמונות, אך לא תלתה אותן (כמצופה) בסלון, אלא בחדרי השינה - משום הצִנעה המאפיינת אותה.
בשבת שעברה התארחנו בבית חברתי, ואלה הרישומים שנותרו בי:
קְדֻשָּׁה נִמְתַּחַת עַל עִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ
וָרֹד – טוּרְקִיז בָּהִיר
עוֹטֶרֶת זֵר שֶׁל עֲנָוָה
לְאַרְצוֹת הַשַּׁבָּת
וְזֶלְדָּה בֵּין שְׁנֵי כְּרוּבִים
רוֹחֶפֶת מִמַּעַל
דוֹלָה מִכִּיסָהּ פְּתִיתֵי אַחֲוָה
לִבְזוֹק
עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתֵנוּ
הִבַּטְתִּי בְּעֵינֵי חֲבֶרְתִּי
וְהִנֵּה –
אוֹתוֹ הַתֹם,
אוֹתָה עֲנָוָה פְּשׁוּטָה מִכֻּתֹנֶת.
